בננות - בלוגים / גיורא פישר / ראיון שערך איתי אביחי קמחי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

ראיון שערך איתי אביחי קמחי

10 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    אז חזרת.
    איך היו הגבינות, השדרות, הצרפתיות?

    אני כבר הזמנתי טיסה ובית מלון (אין לי כוח לחתוך בגטים בבוקר. בטח לא בעיר זרה)
    וקיבלתי הרגע מהגרמניה שלי טלפון של הבת דודה שלה בפריס. כך שאם ארצה משהו
    אוכל לקפוץ עם האוקראינית שלי לבית בפריסה או לבית קפה. (האמת שבחלק גדול מהערים באירופה יש לי תחנות כאלה, למנוחה, להחלפת סוסים, או סוסות, אם מבין למה אני לא מתכוון)
    כך זה ששומרים קשרים עם כל הנשים לשעבר. כדי שהעתיד יהיה בהיר. מאי זה לא חודש הכי טוב מבחינת מזג האוויר. באירופה. אני מקווה שהיה לכם צלול. האוויר. והידעת שמחירים של אותו משקה במסעדה או בית קפה בפריס. שונים אם אתה יושב על המדרכה, בפנים, ובפנים על הבר? טיפ שקיבלתי הרגע מחו"ל.

    לגבי הראיון שלך. הוקסמתי משני דברים.
    מאימא שלך, שאמרה, שהיא מעדיפה לקבל בעיטה מפרה מאשר מבני אדם. אני חושב שאפשר לעשות מזה שיר. אפילו מחזה.
    ולגבי החלומות שלך, שאמרת שצריך מגבת בשביליהם. ואני חושב שצריך שתיים. פעם בכניסה ופעם ביציאה. כמו בכל מקום שהשער שלו הוא גן עדן והיציאה ממנו היא הגיהנום.

    אז אתה מסתובב בפסטיבלים וקורא. מקסים. מקסים. אולי אני אשלח לך שירים שלי שתקריא אותם במקומי :) כי אני שונא. לא שונא. מתעב. לקרוא את השירים שלי. ששאלו אותי למה, אמרתי שזה כמו גניקולוג, ששבוקר בודק את האישה ובערב הולך לשכב איתה … וזה קצת יותר מדי.
    אז בפעם האחרונה שעשיתי זאת. נשבעתי. אני לא עושה את זה יותר לעולם. לא איכפת לי שמישהו אחר יקריא את זה. ואני אעשה עם השפתיים. אבל כלתוב וגם לקרוא. זה יותר מדי.מקריא לפעמים, מדי פעם, אז עכשיו רק בנוכחות קהל שלא מבין כלום בשירה. ואם כן יש אחד שמבין או כותב, הוא חבר. שתמיד אוכל לבקש ממנו. תהיה נחמד. תקרא במקומי. כי אני כבר לא יכול להכנס אל המילים אלה עוד פעם. אני יכול להשאר תקוע שם לנצח.

    • גיורא פישר

      שלום שמעון
      גם אני הייתי במלון קטנטן, 16 חדרים, כאשר הקומה החמישית העליונה, בה גרנו היא בעצם דירה קטנה מאובזרת במטבח שלם ומדיח כלים. לא בישלנו (זו חוצפה מצידי להגיד כך, כי אני אף פעם לא בישלתי) אבל השתמשנו במקרר להחזיק שתיה קלה, גבינות ויין.
      ארוחת הבוקר הייתה טובה, אם כי גם שם אתה נאלץ לחתוך את הבאגט לבדך, אם כי לא צריך לקנות אותו.
      קשה לי לענות על נושא הפריזאיות משני טעמים:
      הגענו לעיר והעיר הייתה ריקה: היום הראשון (יום רביעי) היה יום חופש לאומי, לזכר השחרור מעול הנאצים. יום חמישי היה חופש כי זה היה יום עלייתו של ישו השמיימה. את יום שישי הם עשו גשר לשבת ראשון.
      בקיצור, פריז נחמדה יותר בלי הפריזאים, גם לא היו תורים המוזיאונים.
      נוסף לכך, גרנו ברובע השלישי ה "מארה", מקום חביב ביותר והוא מקום מגוריהם של בני הקהילה הגאה של פאריז, והיהודים. בשלב הנוכחי של חיי, לא היה לי עניין באף אחד מהם, אבל מי יודע?
      מזג האויר היה קר למדי ,כ17 מעלות ביום. אבל בשביל אשתי ואני, ששנינו "כבדים" בלשון המעטה, זה היה מזג האויר האידיאלי לטיול.
      פעם אחת תפס אותנו גשם, אבל בעל בית המלון, דידיה, צייד אותנו במטריה.
      להבדיל ממך, אין לי נערה בכל נמל, או אקס בכל בירה נחשקת.
      בעקבות שיפוצים נרחבים בבית לפני כשנה וחצי, כתבתי מחזור שירים בשם "שיפוצים ובדק בית". שיר "קטן" הנקרא "הזזת ארונות"

      הזזת ארונות

      אֲנִי מַצְדִּיעַ לָנוּ בְּגַאֲוָה:
      אַחֲרֵי שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנִים
      אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר לִכְלוּךְ
      מִתַּחַת הָאֲרוֹנוֹת בְּחֲדַר הַשֵּׁנָה

      טִפֵּשׁ!

      אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל
      וּמַרְגִּישׁ טְפִיחָה עַל פַּדַּחְתִּי:
      רְשֹׁם זֹאת בְּמַחְלֶקֶת הַהַחְמָצוֹת!

      • שמעון מרמלשטיין

        אהההה. … שכחתי להתייחס לשיר שלך.
        דו משמעי. … את הכביסה המלוכלכת תולים בבית. מתחת לארון.

        גם לי יש שיר עם ארון. אני לא מזיז אותו. אני בועט בו. בכול הכוח עם רגל יחפה.

        זה לא פחות כואב מלגלות רק קצת לכלוך. לא ?

  2. נורית פרי

    היי גיורא, ברוך החוזר…
    אהבתי את התשובות (גם של אמא שלך…).
    מסכימה אתך לגבי הרבה מהדברים.
    איפה השיר מהמגש??

    • גיורא פישר

      היי נורית
      תודה.
      את ,השיר על המגש" אביא מחר. כי עורכת הבלוג ביקשה בזמנו לא להעלות יותר מפוסט אחד ביום.

  3. ברוך השב.
    הראיון עשיר מאד ומעורר מחשבה וכמעט על כל פסקה שבו יש לי מה להוסיף… (אסוסיאטיבית או לא.)
    לדוגמא:
    המאמר של אמך על כך שהיא מעדיפה לקבל בעיטה מפרה ולא מבן אדם, הזכיר לי את דרך החינוך של החתולה את גוריה. היא סוטרת להם קלות, לפעמים על הפרצוף. ואף פעם זה לא מלווה בטינה, או בכעס או בנקמנות, כפי שאנחנו, בני האדם עושים זאת, לפעמים, לילדינו. כך החתולים לומדים מה מותר ומה אסור וגדלים לבריאות נפשית (אם אפשר לקרוא לזה כך).
    אבל לא אכביר עליך מלים, זאת היתה רק דוגמא :)

    • עכשיו ראיתי יופי של ראיון- כן ובגובה העיניים בלי הרבה פוזות- לייק מאוד
      וחג לך שמח גיורא

  4. גיורא היקר, שלום לך. תודה לך על התגובה באשר לריאיון עם יחזקאל נפשי. אף הריאיון הזה שעשה אביחי קמחי נחמד מאוד. לא עם כל מה שאמרת הסכמתי כמובן, אבל עם חלק מהדברים הזדהיתי. על פי כמות כתבי היד שמגיעה אליי, 500 כותבי שירה זו תחזית אופטימית מאוד. רני

    • גיורא פישר

      היי רני
      כשאתה אומר :500 זו תחזית אופטימית, אני מניח שאתה מתכוון שבעצם כל ישראל משוררים, ולא היה מזיק שכמה מהם יפרשו ויעסקו באמנות אחרת.

  5. שמעון מרמלשטיין

    גיורא

    האם ראית את ההצגה "אופרת רוק מלחמה?"

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר