צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
איזה בידור
פַּעַם, כְּשֶׁהַיִּינוּ צְעִירִים
זֶה הָיָה תָּמִיד הַתַּפְקִיד שֶׁלִּי:
סַפֵּר לִי, הִיא בִּקְשָׁה
אֶת סִפּוּר חַיָּיו
שֶׁל הַזָּר הַיּוֹשֵׁב לְיָדֵינוּ בְּבֵית הַקָּפֶה.
וַאֲנִי, דּוֹבַבְתִּי בְּדִיצָה
כָּל פְּרָט בְּחַיָּיו וְגוּפוֹ שֶׁל הָאִישׁ,
גַּם אֶת פְּרָטָיו הָאִינְטִימִיִּים
חָשַׂפְתִּי.
אֵיךְ צָחַקְנוּ!
אֵיזֶה בִּדּוּר זֶה הָיָה!
הַיּוֹם הִיא שָׁאָלָה בְּבֵית הַקָּפֶה:
זוֹכֵר?
אֲנִי לֹא מְסַפֵּר, הִיא לֹא מְבַקֶּשֶׁת,
וַאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא צוֹחֲקִים "אֵיזֶה בִּדּוּר הֵם
הַחַיִּים שֶׁל זֶה הַיּוֹשֵׁב לְיָדֵינוּ".
מה אני אגיד לך … שקיעה כפרית בתוך פאריז.
אתה מומחה לנגן על התו הזה. נכון.
אתה עושה את זה בצורה מושלמת. אבל גם כשאתם לא צוחקים על החיים שליד. אתם עדיין זוכרים איך פעם הייתם צוחקים.
זה מה שנקרא לזכור ולשכוח ולזכור.
גיורא, גם זיכרון משןתף זה לא מעט…
השימוש בצמד "איזה בידור" עומד בסתירה שורטת למה שעומד בין השורות של השיר.
מזכיר לי את פצצות המים או מוקשי המים שעוררו בנו צחוק קונדסי אבל עם השנים הבנו שאין בהם צחוק כלל.