צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

עורבים

 

 

 

עורבים
 
לַהֲקַת עוֹרְבִים שְׁחוֹרָה
קוֹרֵאת קְרַע רַע
מוּל חָלוֹנִי.
וַאֲנִי מוֹדֶה לְגִילִי  שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי:
שֶׁשָּׁחֹר לֹא רַע
וּצְלִיל קוֹלִי לֹא עָרֵב
מִזֶּה שֶׁל עוֹרֵב.
וַאֲנִי לֹא מַסְפִּיק חָשׁוּב
שֶׁהַקּוֹסְמוֹס יַטְרִיחַ לַהֲקַת עוֹרְבִים
בִּמְיוּחָד בִּשְׁבִילִי.

 

 

 

5 תגובות

  1. לרות
    תודה
    הצעה אחת קיבלתי, על השניה אני עדיין חושב

  2. מקסים אוהבת א הקול הענו הזה אף שהוא אפוף אירוניה דקה, חשה בין השיטין בכמיהה הטמירה הזאת והמכמירה לתשומת לב מהיקום וממי שמנהלו בורא העולם

  3. ברוך שובך גיורא,
    השיר טוב וחכם בעיני.
    אזכיר שבמיתוס הקדום [אכד?] היונה סירבה לצאת והעורב בישר טוב. [אשמח אם יודעי דבר יתקנו או יאשרו מה שזכור לי]
    רות

  4. גיורא, אהבתי מאד. מתחברת לאירוניה שבשיר.
    העורבים, כמו החתולים השחורים, נידונו לשאת על גבם את השלכות הרוע האנושי והקוסמי… ואפשר כמובן לזכור שגם אנשים, לפעמים נידונים למלא את התפקיד הזה…
    והרוע? הוא הרי קיים ויהיה קיים גם בלעדיהם, לא?
    נורית

  5. רקפת זיו-לי

    יפה וצובט.
    מה שלומך בדרום?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר