צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אחרית הימים

שלום לכולם

רציתי להענות להצעתו של אמיר אור ולהביא גם אני שיר העוסק בנושא ה "פחד". יש לי כמה כאלה (למי אין?).
אבל חשבתי,שלפני החג מגיע לנו משהו עם טעם אחר.
ה"פחד" ימתין.
חג שמח לכולם ,ובהצלחה לכל המשתתפים בחגיגת השירים במטולה.
גיורא

אחרית הימים

 

 

כָּל חֹרֶף אֲנִי מַנִּיחַ לָעֲשָׁבִים וְלַקּוֹצִים הַגְּבוֹהִים

לְכַסּוֹת אֶת הַמַּתְבֵּן עִם הַטְּרַקְטוֹר

וּשְׁאַר גְּרוּטָאוֹת.

כָּל קָיִץ אֲנִי מְקַוֶּה

שֶׁהַחֹם הַכָּבֵד יַעֲשֶׂה בִּלְהֲטָיו,

העֲשָׂבִים יִקְמְלוּ

וְאֶרְאֶה אֶת אָבִי עַל הַטְּרַקְטוֹר

אֶת אִמִּי מַשְׁקָה עֲגָלִים

וּשְׁנֵיהֶם מְחַיְּכִים אֶל

נַעַר קָטֹן הַנֹּהֵג בָּם

וְיָמָיו מְשַׂחֲקִים לְפָנָיו

 

וּבַשֶּׁטַח הַצַּר, הַנִּסְתָּר

בֵּין שְׂדֵה הַחִטָּה לַמַּתְבֵּן

אֲנִי מְחַפֵּשׂ בֵּין צִמְחֵי הַבַּר

אֶת מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם מֻגַּן

וְנִכְחָד.

 

מתוך הספר "אחרי זה" הוצאת "עם עובד" 2010

18 תגובות

  1. חנה טואג

    אני מחפש בין צמחי הבר את מה שהיה פעם מוגן ונכחד
    שורה יפה בתוך שיר נוגע
    גם אני מחפשת
    וכולנו
    חג יפה
    ונקי ולבן

  2. לאה איני

    שלום גיורא,

    אומנם במאוחר, אך ברכותיי על ספרך הנפלא. יישר כוח.

    • גיורא פישר

      שלום לאה
      תודה רבה רבה!
      אף פעם לא מאוחר לברכות, מה עוד שהספר יצא לאור רק לפני כחודש.
      חג שמח
      גיורא

      • רות בלומרט

        ונער קטן נוהג בם…
        איזה שימוש נפלא במקורות מלבד היופי והגעגועים לתקופה ההיא…

  3. מירי פליישר

    השירים שלך ממכרים.

  4. ס"פ על המים

    אתה יודע גיורא, אני מוטרד מהדיכוטומיה בין החורף לקיץ שלך. שהרי הקוצים הם עניין קיצי לחלוטין ובכל מקרה, לצערי הם לא נעלמים בקיץ, אולי רק מזהיבים, אבל עדין עומדים על דוקרם להכעיס. אבל יש לך את הזיכרונות, דוקרים-אך-לא-קמלים, ואולי אלה חיים באותו מקום מסתור מוגנים מפגעי האקלים והזמן.

    • גיורא פישר

      מעניין מה שכתבת. חזרתי לשיר לבדוק וראיתי שבאופן אינטואיטיבי כתבתי רק על העשבים שהם קמלו והשארתי את הקוצים עומדים.
      דרך אגב, הגרסה הראשונה של השיר הייתה:
      "כל אביב אני מקווה
      שהחמסינים יעשו בלהטיהם"

      כי העשבים קומלים בחמסיני האביב.
      העורכת של הספר התנגדה וטענה שהקורא הממוצע לא בקיא בתהליכים הבוטניים אקלימיים, ולגביו, אביב היא עונת הפריחה ולא הקמילה.
      נכנעתי (השארתי את המלחמות לדברים חשובים יותר) ועשיתי "הסבה אקלימית".
      חג שמח
      גיורא

  5. איריס קובליו

    זה לא נכחד
    זה כאן, בשירך
    יפה גיורא
    חג שבועות שמח

  6. שיר מקסים. השפה פשוטה ונקיה.

  7. אחד השירים היפים המצטנעים בספר כזה יפה ונוגע , עכשיו קורא שוב ושוב הוא
    שיר כזה נוגע , בעדינות ותום של ילד
    שבלי מילים ביד עדינה מסב תשומת לב של הורים שכבר אינם. מרגש.

    • גיורא פישר

      לאבנר
      אני מודה לך מאד על המילים היפות על השיר והספר.
      זה מאד נוגע בלב, הידיעה שמשהו שיצרת מצא את דרכו אל לב הקוראים.
      תודה

  8. יפה גיורא ועצוב נורא

    חג שמח

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר