סבינה מסג משוררת ומתרגמת
אֶכְתֹּב בַּגֶּשֶׁם
אֲקַשֵּׁט לַצַּלְיָנִים אֶת הַכִּנֶּרֶת :
אֶתְהַלֵּךְ יָחֵף
אֶתְעַטֵּף בִּתְכֵלֶת
אֲטַפֵּס אֶל קְצֵה הַבּוֹלְדֶּר
אֵשֵׁב עַל
בְּלִי מַה
אֶכְתֹּב בַּגֶּשֶׁם
הַמְּטַפְטֵף
בְּחָסוּת הַמִּטְרִיָּה
סָמוּךְ לְשֶׁלֶט
ה'אָסוּר'
תָּמִיד שֶׁלֶט ה'אָסוּר'
תָּמִיד תִּזְכֹּרֶת הַגֻּלְגֹּלֶת
בַּמְּקוֹמוֹת
שֶׁנֶּעֱתֶקֶת הַנְּשִׁימָה
תָּמִיד מַחְסוֹם אִיקְס הָעֲצָמוֹת
שֶׁלֹּא נִסָּחֵף.
תמיד מחסום איקס העצמות שלא נסחף- בשורה זו מיצית את כל הענין סבינה
שיר יפה מאד. וכמו תמיד,חנה יודעת לשים את האצבע על הפואנטה הנכונה והמצמררת.
שבת שלום
גיורא
סבינה יופי של שיר.
את תכתבי בגשם כמו שאני בשיר שלי "אכתוב על מים".
רק עכשיו הבנתי באמת למה עם ישראל מתפלל כל הזמן לגשם.
כדי שתכתבי לו שירים יפים.( ואולי לא על ביוב, – זה פחות מדבר אל הלב, אל חושי יופי אולי וכיו"ב…):שהרי אם כותבת בגשם, שיהיה כל יום מטר.
מ.
למה בעתיד סבינה, את כבר כותבת, כבר מקשטת, ואולי בעצם מה שאת עושה, מה שאנחנו הווים הוא הווה מתמשך, המוליך אותנו מחסום איקס העצמות המבטאת את המהות הסופית ואולי כנגדה היד בת התמותה כדברי ששימבורסקה היא המנצחת.
לשון עתיד ננקטה פה משום שזהו דיבור אל עצמי בסיטואציה מסויימת כשהחלטתי לא לברוח מהגשם, להמשיך לשבת על הסלעים ולארוב לשיר… וכמו תמיד עוברת פה ספינת צליינים ואני כמובן מודעת למוזרות או לציוריות של התמונה שאני יוצרת בעיני הרואה מהצד
וx העצמות — כל כך בולט השלט הזה בכל פינת חמד!