אני עדיין קשורה לביתי הראשון במושב חמד שעל כביש גהה, ואני עדיין קוראת להר של חיריה מזבלה למרות שכבר פתחו שם בית קפה!
מוֹשָׁב חֶמֶד
דַּי לִטְרֹק אֶת הַדֶּלֶת
עַל רַעַשׁ הַכְּבִישִׁים
וְאֶת הַגַּג
עַל רַעַשׁ הַמְּטוֹסִים
כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּקֹרֶט שֶׁל שֶׁקֶט
אֲבָל עַכְשָׁו בְּדִיּוּק מִתְאַרְגֶּנֶת קֶשֶׁת!
וּמִתְקַמֶּרֶת —
גֶּשֶׁר עִלִּי מֵעַל לַמִּזְבָּלָה !!!
לַמְרוֹת הַכֹּל
וְאַף עַל פִּי
וְאוּלַי דַּוְקָא כִּי
חַכִּי, הַשִּׁיר הַמִּתְאַרְגֵּן
יִהְיֶה מָגֵן
יָקִים לְךָ קִיר אָקוּסְטִי!
יִהְיֶה הֲמוֹן מָקוֹם לִגְרָפִיטִי
הי סבינה, בהצלחה עם סיפרך החדש, שמעתי אותך בתוכנית הספרות ברדיו, עושה חשק לקרוא, ברכות.
תודה, אורה.
שיר אןפטימי סבינה. ונושא בוריאציה חדשה…
רות, זה שיר סרקסטי! זה שיר מחאה על זיהום האויר והרעש.
סבינה,
זה שיר-גרפיטי. אנחנו צריכים שירת מחאה כזאת.צרימה מוזיקלית.
חיריה,חיריה…הניחוחות לקראת הערב עוד עולים באפי,
יחד עם ריח של לולים ורפתות
וכל מה שיש היום זה מחסני ענק,משאיות דוהרות שמתחרות בנתיבי האויר שמעל.
מוזר,עד היום אני לא מסוגלת לקנות לימונים או פקאנים,כאילו רק אצא החוצה ואושיט יד לקטוף או ללקט אגוזים בין ערמות של עלים לחים….
בדיוק כך, שרית. גם אני לא מסוגלת לקנות לימונים ופיקאנים. אבל אני עדיין חיה בסביבה כפרית גם פה גם שם. היום עשיתי לי סעודת פיקאנים מן העץ בחמד.