נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
מקסים!
שיר שנשמע אחרת לגמרי לאמא או לסבתא, ולילד.
הים מוחק הכל
והכל מתחיל מחדש
למרות הכל
שיר נהדר
סבינה, נסעתי לחוף ירושלים בזכותך..:)
הלוואי והים היה מוחק את העבר ונותן רק את הרגע…
ברצינות? היה שווה?
כן, בטח שווה. בפעם הבאה תבואי גם את?
סבינה, את מרשה לי הפעם להסתייג ממשהו קטן [גדול!]?
חבל לי על החרוז שאינו תואם את הפונמות של העברית: לח / שלך.
זה שהאירופאים גרמו לשפה לעוות את הצליליות המקורית שלה באיבוד האותיות הגרוניות
אינו אומר שמשוררת בקסם העברית תכשיר את הניוון בשיר.
בהערכה רבה,
סבינה, השיר הזה הוא מאלה שבהם עדולה הופכת למשוררת מטפיסית נסתרת. יפה מאוד.
נהדר, שומעת את הים, רואה את הנוף. טוב שהים מוחק ואפשר תמיד להתחדש.