נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
תשובה שגרתית, עדולה, וגם בלתי מקורית,
אך את תמיד
צוחקת!
נו, בקר שבת, אני על הדשא מול הכנרת קוראת ספר על חרדת המוות המושתקת בתרבותנו. או לי יש קשר לשה…שה…שה… של הים
אני לא צוחקת, רק מקבלת את נוכחות החידה
והוא תם, וחכם ורשע…
אהבתי!
תודה לך,
ים כחול ויום כחול
בטבע יש את כל התכונות האלה, הוא לא רק רומנטי.
יש משהו מערסל ומכיל בשה שה שה של הים.
מתגעגעת.
מערסל ומכיל– אלה המלים! זהו ערשנו– הטבע. כל מפגש איתו הוא חווייה טרנסצנדנטית– מפגש עם איזה 'אחר' חי שאנחנו חלק ממנו ושכחנו.