סבינה
קִבּוּץ
יֵשׁ לָנוּ "נָמֵל"
וְיֵשׁ בּוֹ "מִגְדַּלּוֹר"
פָּתֶטִי
דַּק מֵעַמּוּד חַשְׁמַל
עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר כָּל הַלֵּילוֹת הַחֲשׁוּכִים
לַמְרוֹת שֶׁאֵין תְּנוּעַת סְפִינוֹת
הָעֲלוּלוֹת לְאַבֵּד אֶת הַנָּתִיב
אֵין רַב חוֹבֵל
שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת
מִן הָאֵימָה לְהִטָּרֵף בַּקַּרְקָעִית
אֲבָל יֵשׁ לָנוּ מִגְדַּלּוֹר בַּחַלּוֹנוֹת הָרֵיקִים
וְהוּא מְמַלֵּא הֵיטֵב
אֶת תַּפְקִיד
הַנַּעַץ
הַמַּצְמִיד אֶת בָּתֵּינוּ
הַקַּלִּים
כְּתֵּבוֹת שֶׁל פְּלִיטִים מֵאֵזוֹר אָסוֹן…
אֶל הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל
שֶׁל חוֹף הַמִּבְטַחִים.
*
יפה מאוד סבינה
בית מגדלור ודשא חוף מבטחים.
לא מסכימה שאת רק משחקת במילים . את לחלוטין מטמיעה מסרים בשירייך אם את רוצה ואם את לא רוצה.
בהחלט, מירי. אבל יש אצלי מאבק בין המשאלה לנחם לבין האתגר לתפוש את כל האספקטים של המצב.
סבינה, חריפה ועצובה קינת הקיבוץ שלך.
כן, זו קינה בד בבד עם ההתאהבות במקום הפיזי.
התמונה שמצטיירת כל כך ברורה, שקטה,עם כי עצובה. כי יש לנו מגדלור פתטי, ולא גיבור חסון. אבל גם הפתטי הזה עושה משהו…
והעיקר שהקיבוץ נראה בזכותו כחוף מבטחים.
כל הדברים מאכזבים לעומת מה שבנינו סביבם בדמיון — אני זוכרת את הפגישה הראשונה עם נהר הירדן!
מקורית מאוד תמונת המגדלור הפתטי המצמיד כנעץ את הבתים,ומורה את הדרך לדשא הגדול-הוא חוף המבטחים, כל כך קיבוצי ונכון
אני שמחה שזה תופש משהו "קיבוצי" אבל אולי זה נכון על כל אחיזה בעולם.
רק לחשוב אל הריח של הנמל
קצת מוציא אותי מהטבע והציבעוניות
אבל הכותרת קיבוץ
אהבתי את השם
תודה, גוגו. הנמל הוא קטן מאד אין בו ריח מי יודע מה — יש נמל דייגים ויש נמל תיירים
יפה יפה וחכם חכם.
כדי להשמע חכם צריך כנראה לוותר על הרצון להבליט את הטוב והמנחם, בכל מחיר!
מה רופפת האחיזה בעולם כאן…
גם נעץ זה לא הרבה. יפה.
המלים, השמות, סמליים וגדולים על העצם הממשי.
סבינה
אוהבת מגדלורים
בכל מצב, פתאתי או לא
תמיד תמיד סימן חיים
בחושך המאיים
שיר מופלא
איריס, חששתי לשים שיר שלא עושה כל כך טוב על הבקר — אבל עבר.
🙂
את תמיד עושה לי טוב
תודה, איריס. חוץ מזה יש שם בכל זאת נמל מגדלור דשא בית חוף מבטחים… לא רע בשביל עמק הבכא הזה!
שיר נפלא
דימוי הנעץ חזק מאוד
(לטעמי, פתטי פוגם במקצת)
גם אני חששתי מה "פתטי". בסדנאות כתיבה נהגתי לומר לתלמידים : אל תגידו פתטי , תנו לקורא להסיק את זה בעצמו!
סבינה, מרגש שיר ההספד הזה על הקיבוץ, ויותר מזה – נוקב ומנקב. המגדלור בחלונות הריקים, הנועץ את הבתים הקלים כתיבות של פליטים…
סיום מצויין.
תודה, מירה. עכשו אלך לשחות עם כל המשפחה והאורחים ליד נמל הדייגים בכנרת הנסוגה והבכל זאת כייפית!