בננות - בלוגים / / שיר אהבה נורבגי
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

שיר אהבה נורבגי

 

רולף יאקובסן

 

רולף יאקובסן ידוע באהבתו ובנישואיו הארוכים לאשתו פטרה. הנה אחד מן השירים שכתב לה

 

 

 

אֵלַיִך                               ְ   
 
 
 הַזְּמַן נָע בְּמַסְלוּלוֹ (מָה עוֹד אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת מִמֶּנּו).
אַךְ יוֹם אֶחָד הוּא עוֹצֵר וּמַקִּישׁ עַל דַּלְתְּךָ.
  הוּא הִקִּישׁ עַל דַּלְתֵּנוּ
  לֹא פָּתַחְתִּי לוֹ.
  לֹא הַפַּעַם.
 
אַתְּ יוֹדַעַת,
 לֹא  פַּעַם  נֶעֱצַרְתִּי עַל עַמְּדִי  כְּדֵי לִצְפּוֹת בָּך,
בְּעִקָּר בַּבְּקָרִים כְּשֶׁנִצַּבְתְּ  לִפְנֵי הָרְאִי,
 מִסְתָּרֶקֶת . הָיוּ קוֹלוֹת שְׁבִירָה שֶׁל
 הַשֵׂעָר,   כְּמוֹ שֶׁלֶג בֶּהָרִים בְּחַג הַפַּסְחָא,
 עַכְשָׁו אַתְּ נִרְכֶּנֶת (אֲנִי רוֹאֶה בָּרוּר)
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה קֶמֶט חָדָשׁ.
 לֹא, זה  לֹא , בִּשְׁבִילִי
אַתְּ תָּמִיד צְעִירָה
 יֵשׁ בָּךְ  מֹהל , יַעַר שָׁלֵם , עֵץ
עִם צִפֳּרִים  בֵּין פֹּארוֹתָיו,  וְהֵן עֲדַיִן מְזַמְּרוֹת.
  קוֹלָן נֶחְלַשׁ אָמְנָם  בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן
וּבְכָל  זֹאת לֹא  עוֹבֵר יוֹם בְּלִי גַּלֵּי צְחוֹק בַּגָּרוֹן
 בְּלִי  יָד מְלַטֶּפֶת  בְּרוֹך לְאַט לְאַט…
 
מַה צַּר שֶׁבְּקָרוֹב  אֶצְטָרֵךְ לֶאֱחֹז   בָּהּ הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק,
 אַתְּ  יוֹדַעַת   עוֹד מְעַט נוֹסְעִים
 וְלֹא בִּסְפִינָה אַחַת
מִישֶׁהוּ הִקִּישׁ  כְּבָר עַל דַּלְתֵּנוּ אַךְ שָׁב וְהָלַךְ
אֵין-זֹאת כִּי אִם הָיָה זֶה
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁלֹּא הֵעַזְּנוּ לְדַבֵּר עָלָיו.
 
 

4 תגובות

  1. איריס אליה

    יפה מאד. החזיר אותי לפרק הפתיחה של עדי אבלס ב"פצע" (אני חושבת. פתאום אני לא בטוחה שככה קוראים לספר)וגם להמשך שלו. ממש משלים את הספר בשיר, לדעתי.יפה יפה.

    • לא קראתי את הספר, אין לי נשימה מספיק ארוכה לקריאת פרוזה– אבל מתחשק לי לחפש את הספר ולראות למה את מתכוונת. תודה וד"ש מהכנרת בגשם…

  2. כמה יפה. במיוחד, בעיניי, הבית האחרון, שכמו מסכם את הכל, ועוד מוסיף פיסת מידע מהותית מאד בשורה האחרונה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג