Musée des Beaux Art/ ו. ה. אודן
בִּדְּבַר הַסֵּבֶל הֵם לֹא טָעוּ מֵעוֹלָם,
רַבֵּי הָאָמָּנִים הַגְּדוֹלִים: כַּמָּה טוֹב הֵבִינוּ
אֶת תְּנוּחַתוֹ הָאֳנוֹשִׁית: אֵיךְ הוּא מִתְרַחֵשׁ
בְּעוֹד מִישֶׁהוּ אַחֵר אוֹכֵל אוֹ פּוֹתֵחַ חַלוֹן אוֹ לְתֻמּוֹ
פּוֹסֵעַ סְתָם;
אֵיךְ, בְּעוֹד הַיְּשִׁישִׁים בְּלַהַט, בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ מְחַכִּים
לַלֵּדָה הַפִּלְאִית, צָרִיךְ תָּמִיד שֶׁיִהְיוּ
יְלָדִים, שֶלֹא רָצוּ בִּמְיֻחָד שֶזֶּה יִקְרֶה, מַחֲלִיקִים
עַל פְּנֵי אֲגַם קָפוּא בִּגְבוּל הַחֹרֶש:
הֵם לֹא שָכְחוּ לְרֶגַע
שֶׁאַף הָעִנּוּי הַמַּחֲרִיד שֶל קְדוֹשִׁים חַיָּב כָּךְ אוֹ כָּךְ
לְהִתְפַּתֵּחַ בַּפִּנָּה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם מֻזְנָח,
שָׁם מַמְשִׁיכִים כְּלָבִים בְּחַיֵּיהֶם הַכַּלְבִּיִּים,
וְסוּסוֹ שֶל הַמְּעַנֶּה
מְשַׁפְשֵׁף אֶת עַכּוּזוֹ הַחַף בְּגֶזַע.
בְּאִיקָרוֹס שֶׁל בְּרוֹיגֶל, לְמָשָׁל: אֵיךְ הַכּל נִפְנֶה
כִּמְעַט בַּעֲצַלְתַּיִם מִן הָאָסוֹן: הַחוֹרֵשׁ אוּלַי
שָׁמַע אֶת הַפִּכְפּוּךְ, אֶת הַזְּעָקָה הַגַּלְמוּדָה,
אַךְ לְגַבָּיו לֹא הָיָה זֶה כִּשָּׁלוֹן חָשׁוּב; הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה לָהּ
כְּדַרְכָּהּ עַל הָרַגְלַיִם הַלְבָנוֹת, נֶעְלָמוֹת אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם
הַיְּרֻקִּים; וְלַסְּפִינָה הָעֲדִינָה, הַמַּרְהִיבָה, שֶׁבְּוַדַּאי
רָאֲתָה דָּבָר מַדְהִים, נַעַר נוֹפֵל מִן הַשָּׁמַּיִם,
הָיָה יַעַד לְהַגִּיעַ אֵלָיו וּבְשַלְוָה הִפְלִיגָה הָלְאָה.
מאנגלית: יעל גלוברמןן
פיטר ברויגל: נוף עם נפילת איקרוס
* פורסם ב"הארץ" תרבות וספרות
בהליקון רשות היחיד 14
במאזנים
ובספר אסתטיקה: מבוא פילוסופי (האוניברסיטה הפתוחה)
איזה יופי של שיר, איזה יופי של תרגום, איזה יופי של מתרגמת 🙂
לגזור ולשמור. מדויק ומרגש.
חבל רק שלא הצלחתי להעביר עותק גדול יותר של הציור, למרות שהוא מוכר כל כך. לראות אחרי הקריאה את שני הקווים הדקיקים שנעלמים בשקט במים — לגמרי בצד. כמה שזה שונה כיום. האינדיבידואל במרכז התמונה, וסבלו – במרכז האמנות
אוהבת את השיר הזה. חכם…
יפהפה
שמחה שאהבת!
טוב לקרוא שוב את התרגום החי הזה. להשלמת התמונה כדאי גם לקרוא את שירה המצוין של י.גלוברמן "איקרוס"…
זה שבח מעולה, אל תחשוב שלא ספגתי. אם הצלחתי לתרגם את אודן ולהשאיר אותו חי.
ובעניין "איקרוס" שלי — אני באמת מכירה 2אנשים שמעבירים שיעור בסדנת כתיבה עם השלישיה הזוכה הזאת (ברויגל אודן ויעל…) אולי אעלה את השיר כאן בשלב מסויים.
תעלי תעלי… כבר חששתי שהבנת את ההומור הקל שלי כאירוניה. הצטרפי נא לטריומוויראט.
עכשיו הסתבכת. לא ראיתי פה כל הומור, אלא המלצה חמה, הפנייה בעצם – –
בהחלט המלצה חמה והפניה. אבל מה עם "י. גלוברמן"? נקודה לרעתך
הראשונה?
מי סופר?
ומי משורר?
איזה יופי עצוב, או כואב (קשה לי להפריד)
מעניין.
כשאני חושבת על זה, נראה שאצלי דיוק גורם לפעמים לכאב, אבל כמעט לעולם לא לעצב. גם אם התנסח משהו נורא, נורא עצוב, עצם הדיוק (= יופי) גורם לי … שמחה.
(אני מתכוננת לשיר של אודן, במקרה הזה. לדיוק שלו כמובן)
רגום נהדר לשיר נהדר.השירה הופכת, כדרכה, את הטרגי גם ל"נהדר".
תרגום צ"ל כמובן
דייקת. רק שאני לא בטוחה שזו דרכה של השירה… זו כוונתה, זה נכון.
אבל אולי אתה צודק. כשנכתב שיר, ההתמקדות בפרט עליו כותבים , טראגי או לא, הופכת אותו ל"יפה". "חשוּב". אולי לזה התכוונת
יעל ומוטי שלום
הדיון שלכם מעורר השראה. כיונתם לדעת גדולים. לאה גולדברג, במאמר שלה "חמישה פרקים ביסודות השירה" מביאה את השיר של פושקין "שירת המרי" וכותבת על התרוממות הרוח שהוא יוצר, למרות התוכן הקשה שלו…
יעל, תודה על העצות הטובות שלך שבזכות אחת מהן הגעתי לפה
"למה אנחנו נמשכים ליופי?
אולי אנחנו מבלבלים אותו עם טוב…"
איזה יופי. תרגום יוצא מן הכלל ועשיר מאוד.
אני מאוד מעריכה את הפוסט שלך.
סליחה שאינני הגבתי על כל הפוסטים, חשתי לא טוב תקופה מאוד ארוכה
כמה טוב לשמוע ממך. תרגישי יותר ויותר טוב. ואת יכולה תמיד להעלם ולחזור, אין לך כל חובה פה ואף אחד לא מודד כלום. החיים מספיק מסובכים מחוץ לבלוג. שמחה לשמוע את קולך במבטא הטיפה-צרפתי, יקירה