לאה ברץ מרצה לספרות

  אָמַרְתָּ        כִּי תַּחְשֹב וּכְשֶבִּקַשְתִּי  אָמַרְתָּ       בְּבוֹא הַעֵת וּכְשֶתָהִיתִי  אָמַרְתָּ       יֵש דְּבָרִים שֶמּוּטָב לְהַנִיחַ לָהֶם כְּשֶנַעַצְתִּי מַבָּט        עָצַמְתָּ עֵינֵיךָ וּכְשֶשוּב נִיסִיתִי      הִפְנְתָּ רֹאשְךָ… וְלָחַשְתִּי מִלִּים וְשָתַקְתָּ   פְּתָיָה    

  קָנִיתִי לִי זִיּוּן שֶׁיִּטַּע בִּי אוֹן שֶׁיַּכֶּה בִּי שֹׁרֶשׁ שֶׁיְּלַמְּדֵנִי שִׁעוּר לְהַבְדִּיל יוֹמִי וְלֵילִי בְּדַמַּי שִׁלַּמְתִּי דְּמֵי הַשְׁתָּקַת הַלֵּב הַחוֹמֵץ קָנִיתִי לִי זִיּוּן וְאַתָּה עָמַדְתָּ וּבְלִי בּוּשָׁה הִפְטַרְתָּ: "הֵן מִמֵּילָא לֹא תִּהְיִי הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם לֹא תִּהְיִי הַשְּׁנִיָּה, אָז  בּוֹאִי, לְפָחוֹת וְנִתְנַחֵם יַחְדָּו, זֶה בָּרָעָב שֶל זוֹ"   לְעֵת זִקְנָה קָנִיתִי לִי זִיּוּן  לִזְקֹף עֱנוּתִי הַשְּׁפוּכָה!  

   אתמול התבשרה ברכה סרי כי היא  כלת פרס ראש הממשלה לשנה  הנוכחית! צעקתה מערטלת כאב חשבון ימים נוקב עם אמה הורתה ולשון אביה שדבק בבשרה החי צרב את קללת יומו ואת מארת לילותיו אל שורותיה וכל מיודעיה לקקו נפשם בבואם אל הבתים הקצובים אל בין שורות תהילים הנמסכות כלענה בתודעתם. צעקתה מציבה את האור הגנוז כמראת פלאים אל כל ...

וּבְכָל יוֹם כְּשֶׁפָּנָה הַיּוֹם הִתְחַנְּנָה אֶל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיִּדֹם כְּמוֹ פַּעַם בְּגִבְעוֹן. שֶׁחֶרְמֵשׁ יָרֵחַ אַיָּלוֹן הָעוֹמֵד מֵעַל חַדְרֵי לְבָבָהּ יַפְצִיעַ אֶל אֲפֵלַת חַיֶּיהָ.  

לא רוצה להיות כאובה             אבל אני שם לא רוצה להיות שם             אבל אני מחוסרת ברירה הכרתי מעורפלת מערבלת מידע מסננת קולטת. עוצמת השבר מכניעה גם  יד חזקה  

הוֹ, אֱלֹהֵי הַשּׁוֹטִים, כְּשֶׁאֲנִי מְלִיטָה אֶת פָּנַי בְּיָדַי הֵן מְדַמֶּה אַתָּה לִרְאוֹתִי מְבָרֶכֶת עַל נֵרוֹת לְבָנִים וּגְבוֹהִים נוֹטְפֵי חֵלֶב אַל חַלַּת שַׁבָּת, מְבָרֶכֶת עַל מָזוֹן הַבָּא אֶל פִּי לְבַסֵּם  גַּרְגֵּרַנוּתִי הַצְּרוּפָה מְסַפֶּרֶת בְּשֶׁבַח אֵל שֶׁבָּרָא עוֹלָם לְהַעֲמִידוֹ בְּנִסָּיוֹן כִּי אַחֶרֶת מָה תִּכְלָה לוֹ?   הוֹ, אֱלֹהִי הַשּׁוֹטִים בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְלִיטָה  פָּנַי בְּיָדַי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לֹא לִרְאוֹת אֶת הַשּׁוֹט לֹא אֶת ...

  כְּשֶׁכַּלָּה הַדָּם בִּלְבָבִי וּדְמָעוֹת נִקְווּ בְּשוּרוֹתַי רְטִיַת חִיוּכֵךְ רוֹפֵאת כְּאֵבַי כְּשֶׁכַּלּוּ מִלּוֹת תְּפִלּוֹתַי וְרַק תִפְלוּת נוֹתְרָה עַל שְׂפָתַי הִנַּחְתְּ אֶצְבַּע מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת לִי לֶאֱלֹהִים     אָזְנַי עָרְלוֹת לִבִּי חֵרֵשׁ וְאַתְּ שָׁבָה וּמַצְבִּיעָה כְּמִי שֶׁבְּבִטְחָה יוֹדַעַת תְּשׁוּבָה          

  קוֹלְךָ בִּתֵּק אֶת הַשְּׁתִיקָה שֶׁנִּכְפְּתָּה עַל מִנְזָר יְחַסֵינוּ.    בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר אַתִּיר נְדָרַי  

שָׁם לֹא הָיִיתי. הַשָּׁם מְקַנֵּן בְּתוֹכִי מֵצִיץ יְשׁוּפֵנִי רֹאשׁ. וַאֲנִי עָקֵב אֲבַקֵּשׁ לְרוֹצְצוֹ.   כְרוֹנוֹס שְׁלִיחוֹ שֶׁל  אֵל הַזִּכָּרוֹן הִכְנִיעֲנִי  

כילדת מעברה הייתי אמורה לקלוט את פרסית מילותיה של השכנה שגם הקללות נשמעו כמילות אהבה, רכות מסולסלות נימוחות על הנשמה כמו העוגיות ההונגריות של השכנה ובמתכון שלימים בקשתי מצאתי את מה שנרשם בבית אמי  הורתי הרחק מעבר לגבול, ושם בכלל אם  דברו דמתה השפה למילות השכנה  העטופה במטפחת ראש צבעונית שבמרוקאיות עסיסיות בקשה להבעיר את  בעלה, שלא חסך חיוך צחור ...