לאה ברץ מרצה לספרות
וּבְכָל יוֹם כְּשֶׁפָּנָה הַיּוֹם
הִתְחַנְּנָה אֶל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁיִּדֹם
כְּמוֹ פַּעַם בְּגִבְעוֹן.
שֶׁחֶרְמֵשׁ יָרֵחַ אַיָּלוֹן
הָעוֹמֵד
מֵעַל חַדְרֵי לְבָבָהּ
יַפְצִיעַ אֶל אֲפֵלַת חַיֶּיהָ.
וּבְכָל יוֹם כְּשֶׁפָּנָה הַיּוֹם
הִתְחַנְּנָה אֶל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁיִּדֹם
כְּמוֹ פַּעַם בְּגִבְעוֹן.
שֶׁחֶרְמֵשׁ יָרֵחַ אַיָּלוֹן
הָעוֹמֵד
מֵעַל חַדְרֵי לְבָבָהּ
יַפְצִיעַ אֶל אֲפֵלַת חַיֶּיהָ.
שיר יפה ורגיש -פנינה. יפה עולם הדימויים שלו. אמן שיפציע חרמש הירח בתוך חדרי ליבה
כל כך עדין. גם הבקשה וגם הכתובת אליה היא נשלחת.
שיר פוצע ומהדהד את הצעקה "שמש בגבעון דום" ועולם כמנהגו נוהג
מצטרפת לחני בדבריה היפים, המהדהדים לכשעצמם. וגם השיר מהדהד. מרגש.
שיר עדין ומרגש, שבתוכו אפשר להשתקף. הוא נוגע ללב.
תודה.
חרמש ירח יתעגל למלא ויאיר ואז יתרוקן, כדרכו של עולם זה, והשמש בא ופונה ועולה ומסתתר, כדרכו של, ואנחנו באים והולכים ובאים, כפני תינוקת שיצאה זה עתה לעולם. שיריך כאן נוגעים. לבי איתך לאה.
שיר עצוב ורגיש במיוחד… שמרי על עצמך.
לאה, התחינה לעצור את הזמן, את השקיעה ולהאיר את חדרי הלב בחרמש ירח מפציע, נוגעת בקצות העצב והכאב חורץ בבשר
לאה
אפלת חייך מוארת.
איזה שיר מעניין, עם הקומפליקט, עם הקודים של הלב התנכי שלנו
להתראות טובה
עוד יפציע…. בקרוב, אני מקווה.
תודה לכל כותב וכותבת.
הערותיכן מחזקות את חדרי לבבי, כל אות ממלאה את חרמש ירח.
כל מלה נותנת לי כוח להמשיך מעט הלאה!
לאה
לאה – האינטימיות שאת יוצרת עם המקור המקראי מרגשת !
נהדר בעיניי.
לפעמים יש את התפילה לשמש שידם ולפעמים יש תפילה "הלאה"! וחבל שאין את האפשרות לגרום לה לנוע הפוך…