לאה ברץ מרצה לספרות

                                                             לדייק במילים עד כדי  הכאבה… ד. אבידן                                         כתבה ומחקה, חשה כי המילים מכאיבות, משום שאינה מסוגלת לדייק בהן. אינה מסוגלת להביע באמצעותן את הדקים שבנימי תחושותיה,   חוטאת לעצמה וחוטאת לזולת..  ואין כפרה ואין מחילה על חוסר דיוק!  דשה בנשמתה זורה מלח על כאבה אבל הכאב המתוק מפרה את חדרי בטנה.  אל תשפטוה אינה יכולה לברוח אל עיר המקלט של ההיגיון. מזמן נעלו ...

כְּשֶׁהִנַּחְתִּי אוֹתְךָ  עַל  הַר קַיְתְרוֹן רָצַעְתָּ אֶת  לִבִּי בְּרַגְלָי הַעֲקוּדוֹת צָעַדְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת מָה שֶׁיָּמִים רַבּים שָׁקַע אֶל תְּהוֹמוֹת נְשִׁיָּה.  

ואני הייתי צריכה להיות שם בככר…הרי גם תלוש המשכורת שלי הוא ביזיון חברתי. ואני הייתי צריכה להיות שם בכיכר, כי  החינוך חשוב לי, אז מה אם בנותי  סיימו את מערכת החינוך אבל יש לי נכד שעתיד לעבור את משוכת הכאב הזו. ואני הייתי צריכה להיות שם, כי אני מאמינה שצריכה  להיות מהפכה. ואני הייתי צריכה להיות שם כי אני אזרחית  ...

השקט שבי  חציו של אטב תלוי על בלימה מבקש להדק עצמו יודע אל מה  אך אינו מסוגל.