לאה ברץ מרצה לספרות
ואני הייתי צריכה להיות שם בככר…הרי גם תלוש המשכורת שלי הוא ביזיון חברתי.
ואני הייתי צריכה להיות שם בכיכר, כי החינוך חשוב לי, אז מה אם בנותי סיימו את מערכת החינוך
אבל יש לי נכד שעתיד לעבור את משוכת הכאב הזו.
ואני הייתי צריכה להיות שם, כי אני מאמינה שצריכה להיות מהפכה.
ואני הייתי צריכה להיות שם כי אני אזרחית במדינה, אזרחית שחוותה את מערכת החינוך
ואני הייתי צריכה להיות שם כי אני מכירה את תחלואי מערכת החינוך לפני ולפנים, אבל אני לא שם!
אני לא שם, כי כולם מדברים על חינוך!
ראש הממשלה ושר האוצר ושרת החינוך
ורן ארז וכל הגרופע שאסף סביבו.
וכולם מבקשים לתקן את חוליי החברה
וכולם מבקשים להביא מזור לאזרחי העתיד
וכולם חושבים שהם צודקים
וכולם סבורים שהם עושים את המעשה הנכון
אז איך זה
שהם אינם מסוגלים לשבת על המדוכה עד יצא עשן לבן.
איך זה שכל צד מתבצר בעמדותיו,
מתחפר, משתלח ומתנגח?
וקהל עצום ורב יושב ושותק!
אז גם אם הגיעו 1000 ריבוא אנשים (בטח הגזמתי) אל ההפגנה, היכן הם שאר האנשים החושבים / השותקים?
חשה חצויה
גם שייכת אבל כל כך לא שייכת
רוצה שינוי, אבל לא זו הדרך….
חשה כאישה מורדת, אני יודעת שאצטרך לשאת בתוצאות, מחכה למנהיג שיוביל…
כן, מנהיג חינוכי
וזה יכול להיות ראש הממשלה או שר האוצר או אולי איזה מישהו נסתר שיש לו כובע קסמים,
אבל שיעשה משעשה… כי בינתים כמו שזה נראה….חינוך זה לא עושה!
ואני לא הייתי שם בכיכר…. יש לי תירוץ,
אולי קלוש,
אבל יש לי.
לאה שלום
גם אני לא הייתי ואין לי תירוץ.
אני חושבת שלאנשי האוצר לא מזיז בשקל מה יקרה עם החינוך בישראל.
מבחינתם כל העניין מתרחש במדינה שכף רגלם היעילה אינה דורכת בה. קוראים לה מדינת ישראל ויש לפועלי החינוך שלה דרישות מוזרות ועוד הם טוענים שלא ניתן לכמת את עבודתם בתפוקות ובטבלאות סטטיסטיות וכי חינוך אינו פס יצור.
די להם בשמירה על מסגרת התקציב. זהו האלוהים והם מאמיניו. העובדות המצערות שמסגרת התקציב נפרצת ממילא וכי תיקון החסרים בחינוך יעלה כפליים אינה מעניינם.
מיכל, אני מאד מקווה שלכל שועי המדינה כן אכפת מהחינוך. כך או אחרת כולנו חניכי אותו חינוך, ודוקא משום שלכולם יש אינטרס משותף הגיעה העת לחזור לשפיות…
אני נשמעת נאיבית, אבל כבר למדוני מורי שככל שפשרה היא יותר כואבת היא טובה יותר. אז הגיעה העת לעשות צעד…..
ויפה שעה אחת קודם!
אני הייתי בכיכר והיו המוני אנשים ולרגע הייתה בי תחושה של תקווה.
אם היו 100,000 ועוד ביום שהיה משחק ישראל רוסיה, זה בהחלט המעיד על אכפתיות, הזהות ורצון לשנות.
גם אני לא הייתי שם ורציתי להיות. שמחתי שהיו רבים כלכך. אך האם זה יעזור? לא נראה לי שלשלטונות איכפת ממשהו חוץ מאשר מעצמם.
לא הייתי בכיכר ואני לא חושבת שלמישהו זה מזיז שמה
כולם אטומים החל מרן ארז דרך המורות הסתומות של מערכת החינוךוכלה בשרת החינוך שהיא פרופסור אבל במקרה זה אטומה למה שחושבים.
נראה לי שהמורים בעצמם לא יודעים בכלל על מה הם שובתים. הדביל הזה רן ארז "מוביל" קמפין בחירות על חשבון הגב שלהם – חכו ותראו