לאה ברץ מרצה לספרות
לדייק במילים עד כדי הכאבה… ד. אבידן
כתבה ומחקה, חשה כי המילים מכאיבות,
משום שאינה מסוגלת לדייק בהן.
אינה מסוגלת להביע באמצעותן את הדקים שבנימי תחושותיה,
חוטאת לעצמה
וחוטאת לזולת..
ואין כפרה ואין מחילה
על חוסר דיוק!
דשה בנשמתה
זורה מלח על כאבה
אבל הכאב המתוק מפרה
את חדרי בטנה.
אל תשפטוה
אינה יכולה לברוח אל עיר המקלט של ההיגיון.
מזמן נעלו דלתותיו,
מהלכת במחוזות אין חפץ
פרומת רגשות,
מחפשת יד
שתאחז את המחט
תאחה הקרעים
בתכים עדינים.
אבל
מתוך המרווח
פורצת
תחושתה הלֵאָה
המבקשת עדנה
בחוצות עיר ריקה מאהבה.
לא, אינני בורחת, אבל אני במנוסה!
אוי, זה יפה. ה"אוי" כי זה גם כואב.
תודה, כן זה כואב.
חודר ונכון.
הייתי מוותר על כל הקטע הזה: חוטאת לעצמה וחוטאת לזולת.. ואין כפרה ואין מחילה, על חוסר דיוק!
זה קצת נדוש. אבל השאר טוב!
אני כל כך אוהבת את תגובותיך הן עוזרות לי לדייק עוד יותר!