לאה ברץ מרצה לספרות
אָמַרְתָּ
כִּי תַּחְשֹב
וּכְשֶבִּקַשְתִּי
אָמַרְתָּ
בְּבוֹא הַעֵת
וּכְשֶתָהִיתִי
אָמַרְתָּ
יֵש דְּבָרִים שֶמּוּטָב לְהַנִיחַ לָהֶם
כְּשֶנַעַצְתִּי מַבָּט
עָצַמְתָּ עֵינֵיךָ
וּכְשֶשוּב נִיסִיתִי
הִפְנְתָּ רֹאשְךָ…
וְלָחַשְתִּי מִלִּים
וְשָתַקְתָּ
פְּתָיָה
ביטוי עצמתי וכואב לכרוניקה של נתק – סמואל בקט אמר כי מלים הן גשר רע הכרחי בין שתיקה לשתיקה – לא לשתיקה כזו הוא כיוון. אהבתי
תודה משה, ואהבתי את ההקשר לדבריו של בקט!
שיר טוב, לאה.
אני חושבת שהמילה האחרונה מתאימה ככותרת כי כשהיא בסוף היא סוג של גול עצמי וכשהיא בכותרת השיר הפתעה עם עוצמה
גם אני חשבתי בתחילה כמו איריס ,אבל הגעתי למסקנה שיש כפל משמעות בכותרת "כתב אשמה". האשמה יכולה להיות מופנית לגבר אליו היא כותבת אך גם כלפי עצמה (הפתיה)
שבוע טוב
וגם אפשרות נוספת:
כתב אשמה כלפי האל מן נוכח נפקד בעולמה של הכותבת!
כתב אשמה- זה מובן מדי ואז הכתוב צפוי מדי ואז הסיום סוגר מדי. אבל הפרשנות של הפנייה כלפי האל או מושא אמונתה של הדוברת השיר גם היא אפשרית וטובה
כאב ואכזבה גדולים. לקרא, לבקש, ככה ולהידחות שוב ושוב, קשה.
שיר יפה ונוקב לאה
לא נורא קשה, כי בסוף הונטילאציה נעשית כאן!
היי לאה
למה פתיה?
מי לא הייתה בתחושה הזאת… פשוט דרוש אומץ להתעקש על מישהו… סוג של סקרנות מי זה הבן אדם הזה…
להתראות
טובה