קָנִיתִי לִי זִיּוּן
שֶׁיִּטַּע בִּי אוֹן
שֶׁיַּכֶּה בִּי שֹׁרֶשׁ
שֶׁיְּלַמְּדֵנִי שִׁעוּר לְהַבְדִּיל יוֹמִי וְלֵילִי
בְּדַמַּי שִׁלַּמְתִּי
דְּמֵי הַשְׁתָּקַת הַלֵּב הַחוֹמֵץ
קָנִיתִי לִי זִיּוּן
וְאַתָּה עָמַדְתָּ
וּבְלִי בּוּשָׁה הִפְטַרְתָּ:
"הֵן מִמֵּילָא לֹא תִּהְיִי הָרִאשׁוֹנָה,
וְגַם לֹא תִּהְיִי הַשְּׁנִיָּה,
אָז בּוֹאִי, לְפָחוֹת
וְנִתְנַחֵם יַחְדָּו,
זֶה בָּרָעָב שֶל זוֹ"
לְעֵת זִקְנָה
קָנִיתִי לִי זִיּוּן
לִזְקֹף
עֱנוּתִי הַשְּׁפוּכָה!
ואם גבר היה כותב כזה שיר?
לא יודעת למה זהות הכותב חשובה, אני מתייחסת רק לאיכות השיר!
איזה אומץ, לכתוב כך.
האם זה ייטע און?
מה שאני קוראת בין, זו אומללות גדולה. לא בגלל הקניה, אלא בגלל "לְהַבְדִּיל יוֹמִי וְלֵילִי" ,"עֱנוּתִי הַשְּׁפוּכָה!"
אכן לוסי, את קוראת כל כך נכון. על פניו זה נמשע מאד אמיץ, אבל משקף אומללות אמיתית.
אומללות בכל מובן אפשרי
א. באומץ לפרסם, שמא זה מביא קוראים
ב. באומץ להודות בנושא, אבל כל קשר בין מציאות ודימיון או ההפך מקרי ביותר!
ג. האומץ להגיב….
יפה
תודה אחת!
לאה, שיר אמיץ, נוקב, בהתחלה נקרא כסאטירה על טקסט אומלל שאת מכירה היטב, אחר כך זה מטלטל ומטריד
תודה איריס, על אומץ לבך להגיב!
שיר חזק וחודר.
אבל לדעתי כל מה שהגבר אומר מיותר,
שיהיה רק מנקודת המבט שלך.
תודה על ההערתך, אבל נדמה לי שדבריו הם הטריגר…
אחשוב בכל מקרה!
שיר כואב והזיון כמשל-
הארוס אל מול הענות השפוכה
אכן זיון כמשל!
לא נוח לפעמים, אבל זו המציאות!
שיר מענין, אני אוהבת את קול הגבר, כי זה מגביר את הקניה שלך… עושה אותה מוחשית.
להתראות טובה
תודה טובה…. נקודת מבט מעניינת , הקנייה כדבר מוחש!
איזה שיר לאה, אמיתי וחזק וכואב
כואב… גם כואב…..