לאה ברץ מרצה לספרות
כְּשֶׁכַּלָּה הַדָּם בִּלְבָבִי
וּדְמָעוֹת נִקְווּ בְּשוּרוֹתַי
רְטִיַת חִיוּכֵךְ רוֹפֵאת כְּאֵבַי
כְּשֶׁכַּלּוּ מִלּוֹת תְּפִלּוֹתַי
וְרַק תִפְלוּת נוֹתְרָה עַל שְׂפָתַי
הִנַּחְתְּ אֶצְבַּע
מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת לִי
לֶאֱלֹהִים
אָזְנַי עָרְלוֹת לִבִּי חֵרֵשׁ
וְאַתְּ
שָׁבָה וּמַצְבִּיעָה
כְּמִי שֶׁבְּבִטְחָה
יוֹדַעַת
תְּשׁוּבָה
מאד יפה "רטיית חיוכך". צרוף מנחם.
תודה איריס.
לאחרונה אינני מצליחה לפתוח את הפוסטים שלך, אני מרגישה החמצה נוראית!
מאוד יפה. רק ש ימי לב: רטיית חיוכך רופֵאת כאבי. הרטייה היא נקבה, כמובן.
תודה, תקנתי
שיר יפה מאד לאה
מאחלת לך שנה שבה כל תפילותייך יתמלאו לטובה
גמח"ט והרבה טוב
אמן כן יהי רצון!
שיר יפה ,לאה,, גמר חתימה טובה לאה,ואת התשובות לשאלות תמיד מוצאים בפנים- נשמת אדם תלמדהו
ואני את נשמתי אבדתי!
לאה, יש לי איזה חשד שבעלת התשובה עם כל רטיותיה המרפאות, גם מעוררת איזה תחושת אי נוחות מטרידה.
מי שבידיו כל התשובות לאחרים לא ייכלל במעגל קרובי ויקירי.
את השיר אני אוהב
גמח"ט
בעלת תשובה היא דמות המעוררת תהייה גם בלבי, כי היא זו שבחרה לדלג על כל עולם השאלות וחצתה את הקווים למקום נוח. מקום שם היא מקבלת את כל התשובות כמובן מאליו
שיר יפה לאה וכן ונוגע, כמו כל שיריך שתביא השנה הזאת חיוך על שפתיך!
הלואי….