לאה ברץ מרצה לספרות
שָׁם לֹא הָיִיתי.
הַשָּׁם
מְקַנֵּן
בְּתוֹכִי
מֵצִיץ
יְשׁוּפֵנִי רֹאשׁ.
וַאֲנִי עָקֵב אֲבַקֵּשׁ לְרוֹצְצוֹ.
כְרוֹנוֹס שְׁלִיחוֹ שֶׁל אֵל הַזִּכָּרוֹן
הִכְנִיעֲנִי
שָׁם לֹא הָיִיתי.
הַשָּׁם
מְקַנֵּן
בְּתוֹכִי
מֵצִיץ
יְשׁוּפֵנִי רֹאשׁ.
וַאֲנִי עָקֵב אֲבַקֵּשׁ לְרוֹצְצוֹ.
כְרוֹנוֹס שְׁלִיחוֹ שֶׁל אֵל הַזִּכָּרוֹן
הִכְנִיעֲנִי
לאה, אל תכנעי ל"שם" ולכרונוס.
לפני שש שבע שנים כתבתי שיר לכרונוס… אחפש אותו.מה שיפה אצלך הוא תחושת הזמן כנחש שיש להיאבק בו. בהצלחה.
תודה רות, הזמן הוא הארסי שבנחשים!
אם אכנע אולאו – ימים יגידו
לאה,כל מילה נוקבת שיר חזק מאוד. מאבק נגד הזמן, ה"שם" שהוא כנחש או ככרונוס הבולע את ילדי הזמן,
בולע גם בולע…. לא מותיר שאריות
שיר טוב, לאה , מעט המכיל את המרובה יפה השימוש שאת עושה במיתוס המקראי כדי לבטא את שליטת הזמן והזיכרון. אהבתי
תודה חנל'ה, כמעט כתבתי תודה המורה.
התבלבלו לי קצת המקרא והמיתוס הכאן והשם… אבל אם אזרתי אומץ והעלתי , אז אני במצב טוב.
לאה
שם מקנן בכל אחד
הנחש מתפתל בין שיני הזמן
ומה שאורב גם יכול להוציא ממעמקי הפחד שירה שכזאת.
תודה איריס. הפחד משתלט ומצמית.
אבל אני נאבקת!
לוסי בטעות מחקתי את המשפט החכם שכתבת "שאין רעה נמשכת מאה שנה", אבל כאשר אתה מצי בתוכה היא כמאה שנה ויותר.
גם לי עצמי המשפט הראשון בעייתי
אולי שם אני….
אוהב את הדואליות ביחס לשם –
ובהתחלה נראה כי אין הדוברת נכנעת. אל תיכנעי לכרונוס ממילא בסופו של דבר הוא ינצח, אבל בינתיים הכאן והשם ולתת ללהיות להיות
שיר יפה!
תודה, ומודעת לכך שכרונוס יכניעני!