על המחזה 'המשרתות' מאת ז'אן ז'נה, בביצוע אנסמבל 'המוזות מההר'. אי שם בצרפת, שתי משרתות מתכננות לרצוח את המאדאם שלהם בזמן שהאדון אינו באחוזה. לכאורה, סיפור פשוט של רצח על רקע מעמדי, של מהפכה חברתית שבה הופך המנוצל את היוצרות ונוקם במנצליו. אבל אצל ז'אן ז'נה – מחזאי הומוסקסואל ושנוי במחלוקת שבילה שנים בשולי החברה – זה לא כל כך ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} חשבתי שאין שום טעם להתערב בוויכוח על שירו של חתן פרס נובל שהתגורר פעם בשכונה הסמוכה לשלי בברלין, אבל בשל התמשכות הדיון בגרמניה ובישראל, ומכיוון שנדמה לי שרבים לוקחים ...

אילן ברקוביץ' פרסם השבוע ביקורת קטלנית למדי על פסטיבל מטולה האחרון. לטעמו, הפסטיבל נגוע בשמרנות, מקפח את המשוררים ה'צעירים', ומעודד גישה מנומסת ומנומנמת. מבלי לגעת בביקורת עצמה (לא הייתי בפסטיבל מטולה מזה שנים רבות), קשה שלא לשים לב שהוקדשו לה הרבה יותר מלים מאשר בטורים אחרים של ברקוביץ', לרבות זה שפורסם לפני מספר שבועות ועוסק בשני אתרי אינטרנט המוקדשים לשירה, ...

על הגיליון הרביעי של כתב העת 'בינתיים;'. לפני זמן מה כתבתי על 'בינתיים; כתב עת לספרות צעירה', והתרשמתי מהגישה הצנועה והלא-מתלהמת של עורכיו, שלא העמיסו קישוטים והצהרות על יצירות האמנות והספרות שקובצו בגיליון. גישה עניינית זו לא השתנתה גם בגיליון הרביעי של כתב העת, שהגיע לידי לפני מספר שבועות, והעיצוב ה'נקי' עדיין ראוי לתשבחות; אבל למרבה הצער, התוכן – הן ...

לפעמים נדמה שבמציאות התזזיתית שבה נתונים העולם בכלל וישראל בפרט, הדרך היחידה למשוך תשומת לב לשירה ולספרות היא לצעוק. אין ספק בעיני שצעקה היא אחת מדרכי הביטוי הלגיטימיות של האדם היוצר, אולם קשה שלא לחוש שיש רבים המדגישים יתר על המידה את היצירה הצועקת, המוחה, הפרובוקטיבית, והופכים את העמידה על זכות הצעקה לנתיב הביטוי העיקרי. יש בכך מן הסכנה, ולו ...

בתגובה לקריאתו של אמיר. ג'ונת'ן מלים: יונה וולך. תרגום להיבליש: רונן א. קידר אז אני ככה בג'וגינג על העזריאלי ברידג' ופיתום משום מקום כל הג'מעה באה לי מאחור וכולם כאילו "ג'ונת'ן! הי ג'ו, כפרה… דחילקום תסדר לנו בספיד א ליטל דם. פליז, נו, טיפל'ה דם, זה הולך עשר עם ההאני." אז אני הולך על זה, אבל בקטנה. ג'אסט א ליטל ...

על הסרט פרוסט/ניקסון צריך כנראה להיות אמריקני של ממש כדי להיות מוטרד מדמותו של ריצ'רד ניקסון. האיש שהפסיד ברגע האחרון לקנדי ב-1960, ניצח שמונה שנים מאוחר יותר, הכניס את ארה"ב לוייטנאם, היה 'האיש הרע' של 'קיץ האהבה' והפך את הסיומת 'גייט' לתוספת מקובלת לכל פרשייה בעולם נפל כנראה מבין הכיסאות עבור ישראלים מהדור שלי: לא מאוחר מספיק כדי להיות מוכר ...

על נער החידות ממומבאי ובהמשך לפוסט כפתור ופרח אומרים ש'מיליונר האשפתות' (תרגום עברי ישיר יותר לשם הסרט, Slumdog Millionaire) הוא מפגש בין הקולנוע המערבי לקולנוע ההודי של בוליווד. אבל פרט לכסף שהכניס לכמה שחקנים הודיים ולשיר הסיום (שבאמת נראה כמו נאמבר ענק של שירה וריקודים במסורת בוליווד ו/או ברודוויי) אין כאן ממש מפגש שכזה, אלא יותר ערב-רב של עלילות 'מערביות' ...

אני בכלל לא משורר גדול עלי להיות מוגדר כמשורר גדול עלי להיות מוגדר כמבוגר המוגדר כמשורר לא בגרתי. אפילו על שנות העשרה עוד לא גברתי. המשורר אינו מוגדר כמי ששר, כך אמר המשורר המבוגר. אני לא שר. ומתקשה לומר מוכשר. ולבטח לא הכל בעצמי. (מה פתאום משורר? מה פתאום מבוגר?) אני רק מקשקש על נייר.

על המקרה המוזר של בנג'מין באטן (כולל התייחסויות לעלילת הסרט, אולם ללא ספוילרים – גילויים של הפתעות חשובות במהלך הסרט/לקראת סופו) אומרים שיש מחסור ברעיונות טובים חדשים. שהספרות והקולנוע בעצם ממחזרים שוב ושוב רעיונות ישנים. בין חמשת המועמדים לאוסקר השנה, למשל, אין אף אחד שהמציא עלילה מקורית: שניים מבוססים על דברים שקרו באמת, שניים מבוססים על ספרים, ואחד 'מבוסס' על ...