מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
אני בכלל לא משורר
גדול עלי להיות מוגדר כמשורר
גדול עלי להיות מוגדר כמבוגר
המוגדר כמשורר
לא בגרתי. אפילו על שנות העשרה עוד לא גברתי.
המשורר אינו מוגדר כמי ששר,
כך אמר המשורר המבוגר.
אני לא שר. ומתקשה לומר מוכשר.
ולבטח לא הכל בעצמי.
(מה פתאום משורר? מה פתאום מבוגר?)
אני רק מקשקש על נייר.
🙂
השתעשעתי.
אני זוכרת דיון ארוך על זה מזמן בבלוג השני. נדמה לי שסוכם שם בסופו של דבר על "פקיד השירה".
היה לי פעם מורה שאמר (לא בקשר למשוררים, כמובן): לא חשוב איך תקראו לזה, אתם יכולים אפילו לקרוא לזה ארנבת אם אתם רוצים (ומיד שרבט במהירות ארנבת על הלוח) – העיקר שתדעו למה אתם מתכוונים.
אז הלאה ההגדרות, ושלא יבואו אלינו בטענות 🙂
נשאלת השאלה (כפי שבעצם טובה שאלה קצת אחר כך) האם אנחנו יודעים למה אנחנו מתכוונים?
והאמת שבעניין הזה ההגדרה כמשורר מפריעה לי אפילו פחות מההגדרה כמבוגר.
ולגבי הדיון בפוסט השני, הוא היה בכיוון אחר, חיצוני, ובכל מקרה מעולם לא הסכמתי לעניין 'פקיד השיר'.
שלי אלקיים היתה קוראת לעצמה פועלת מילים, משהו כזה. פועלת של השירה העברית.
ובהזדמנות זו כשנזכרתי בשלי א., כמה חבל רונן שאתה צעיר מאיתנו באיזה עשור, אחרת היית כל כל נהנה מאותה חבורת שופרא שהיינו בשנות השמונים. כמה היית נהנה. כמה מאיתנו כבר מתו לצערי. לפעמים אני בשוק מהגיל שלי. ואני הרי עדיין בעצמי לא מרגישה "מבוגרת".
ללא ספק. אבל את ספרי הראשון פרסמתי בהוצאת 'שופרא', כך שיש בזה מין סגירת מעגל.
ואם את עדיין לא מרגישה מבוגרת, יש סיכוי שלעולם לא תרגישי.
.
ואני חושבת שאתה מעלה בעיה של זהות, כי באמת מי אתה, מה שאתה כותב, או מה שאתה לא כותב?
אני זוכרת שפעם הפסקתי לכתוב מוזיקה, שם זה היה מסודר לי לגמרי, הייתי מוזיקאית מקיר אל קיר, אבל כשהתחלתי להיות סופרת לא ידעתי מי אני.
קמתי כל בוקר וכתבתי, אך עדין לא ידעתי מי אני.
אז יחי האומץ שלך לעלות את הבעיה הזאת לאור.
להתראות טובה
ברור שאני מעלה בעיה של זהות, כי הגבולות מיטשטשים. נדמה לי שהגדרות, ככל שמשתמשים בהן הן מיטשטשות.
טוב, עמדות אמביוולנטיות מגדריות, בכל אופן, לא חסרות. ככה זה שהטשטוש פושה בנו..
ויש גם טכנאי מילים אחד.
הזדהות מלאה. מבחינתי אפשר להחליף משורר בצייר.
אני נשארתי בסביבות העשרים, או מוקדם בעשור הראשון. להתבגרות לא ארצה לחזור.
ואכן מקשקשת על נייר. תראה אצלי.
מוקדם בעשור הראשון זה לא בסביבות הלידה?
לפעמים אני מרגיש בן 16 ולפעמים עשרים וקצת.
האמת שזאת לא הפעם הראשונה שאני שומע ממי שנחשב משורר צעיר (מושג טפשי לדעתי שכן ישנם משוררים צעירים שהם זקנים ומשוררים מבוגרים שהם צעירים) מעין פחד לקרוא לעצמו משורר. קשה לי מאוד להתחבר לחוויה הזאת, מי שמפרסם שירים כותב שירים ומתעסק רבות בשירה הוא כנראה משורר (לאו דווקא משורר טוב אך ישנם גם אינסטלטורים גרועים וזה כבר דבר מזיק בהרבה ממשורר גרוע). אני הרבה יותר יכול להבין את הרצון לא להיות מוגדר כמשורר מתוך פחד שההגדרה תגביל את היצירה של אותו אדם. כל הגדרה באשר היא, היא דבר מגביל, וזה כבר דבר שצריך להפחיד יוצר.
סה"כ בימינו להגדיר את עצמך משורר זה יותר כמו לירוק לעצמך בפנים מאשר להלל את עצמך.
בועז,
חשוב לי להדגיש שמבחינתי, העניין הוא לא בהצטנעות/התחמקות, ואין לי עניין בהחלפת הגדרת ה'משורר' ב'כותב', 'פועל שירה', 'טכנאי שירה' וכדומה. יש אנשים שזה עובד בשבילם, אבל זו לא הנקודה מבחינתי. נהפוך הוא, אני שמח לענוד את התואר 'משורר' כשזה מתאים – בדיוק כמו את התארים 'בלוגר', 'מתרגם', 'בוגר תואר שני' ואפילו 'ישראלי' או 'גבר'. אין לי פחד לקרוא לעצמי משורר; הטקסט למעלה עוסק יותר במה שנגעת בו בחלק השני של תגובתך – בחוסר הרצון להיות מוגדר, לא רק כמשורר אלא ככל דבר שהוא. מוגדר, מגודר, מבוגר, מוגבר – אני לא בטוח שאף אחד מהדברים האלה טוב בשבילי.
רונן זו באמת דילמה מובנית. מה אני מבוגרת?, לא!, רק בת חמישים. אז למה קוראים לי: גברת?…:))
ומי אני בכלל?…..
אני בכלל לא
גדול עלי להיות מוגדר
גדול עלי להיות מוגדר כ
המוגדר
כן, זה עובד גם ככה (-:
🙂
מזכיר לי מאוד שיר אחר, של מישהו שגם מתחבט בזהותו – קשקשתא:
אני שר (מה פתאום)
אני מוכשר (מה פתאום)
והכל בעצמי (מה פתאום מה פתאום מה פתאום)
תשאלו מה פתאום
הן קוראים לי קשקשתא
באמת מה פתאום
מה פתאום!
למה להתמקד בהגדרות במקום במהות עצמה, לא צריך את כל הפלסף הזה
יקירי בעל השם, הטקסט הוא מחוווה מכוונת לשיר הילדים הקלאסי. (-: