טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

לעת עתה

בלילה הד צעדי חתולים

מעיר אותה משנתה.

יחפה היא פוסעת בין קירות לוהטים,

נושמת לאט

מחפשת.

הלב יבש, כמו  דיו שאינו מפיק יותר

את האותיות כשהעט מנסה לכתוב.

נשימתה שטוחה

ועמוקה.

אויר  נוגע בעור גופה,

מכסה מערומיו.

כמה אפשר להתבייש בעולם הזה?

כמה אפשר לרצות?

במיטה מכסה אותה שמיכה

והיא לבד כמו עלה שנשר

מהעץ.

היא אינה מבקשת הרבה

 רק לשיר קצת

אולי לבשל אפונה ירוקה בסיר,

אולי לכתוב כמה מילים

להרטיב מעט את הלב שיבש

בכלל,להירטב.

היא מבקשת להירטב.

כמה אפשר להתייבש בעולם הזה?

כמה אפשר לחכות?

הלילה מנצח אותה

היא תישן

ותקום רק בבוקר

גדולה וחמה

שותקת.

ממשיכה לחיות לעת עתה.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג