בננות - בלוגים / / שאלון חלקי- עדיין מרגישה בבטן את שרידי הראיון
אסתי ג. חיים
  • אסתי ג. חיים

    1.גדלתי בחיפה, בשכונת נווה שאנן.  2בת להורים שחוו את השואה בילדותם, והיא מלווה אותם עד  היום.  3.למדתי מחול ותיאטרון באוני' ת"א,  4.שיחקתי ב'קאמרי' בין היתר בהצגותיו של חנוך לוין שעודד אותי לכתוב.  5.אני קוראת וכותבת מגיל שש. אוהבת את שפת המילים ואת שפת התנועה. (נוטלת שעורי מחול אצל רנה שיינפלד) 6.ארבעה ספרים שלי יצאו לאור עד כה: 1997-'רקדנית שחורה בלהקת יחיד' ב'ספריה החדשה', 1999-"חיינו השניים'- 'הספריה החדשה', 2003-'מחר יקרה לנו משהו טוב'-'ידיעות/פרוזה'. 2007-'שלושתם'.(ידיעות/פרוזה) וחמישי יצא בחודשים הקרובים. 7.בנתיים אני מדחיקה את העובדה שבקרוב יצא ספר חדש. כל יציאה כזו לאור מטלטלת את הנפש. החוויה האהובה היא הכתיבה עצמה. 8. אני מלמדת כתיבה יוצרת במכללת סמינר הקיבוצים וובבית אריאלה 9.סיפורים רבים פרי עטי התפרסמו במדורי ספרות וכתבי עת. כך גם מאמרים בנושאים ספרותיים שונים.  10.זכיתי בפרסים ספרותיים שונים, בניהם פרס היצירה ע"ש רה"מ לוי אשכול לשנת 2003. 11.אני אמא לשני בנים, מאכילה חתולים, חובבת ציפורים וים, רגישה ובעלת חוש הומור...

שאלון חלקי- עדיין מרגישה בבטן את שרידי הראיון

 

על אף שהיו תיקונים לא מעטים, עדיין אני מרגישה בבטן את ההדף מהראיון האדיוטי ההוא. ובכל-זאת, מתוך רוח שטות, אולי מפני שאני מקורקעת כרגע ולא יכולה לזוז יותר מידי: אלא שאין זה מטבעי לבחור דבר אחד בלבד:

הספר הכי אהוב: בין היתר: אורה הכפולה, העיר והבית של נטליה גינזבורג, קשרי משפחה/שעת כוכב של קלאריס ליספקטור, הדלת/מגדה סאבו
הסרט הכי אהוב: בין היתר: מרי פופינס, בוקר טוב וייטנאם, חופשה ברומא, החיים יפים, רוג'ר רביט, חיי נישואין של אינגמר ברגמן, הראשונים של וודי אלן, עד כלות הנשימה (עם בלמונדו וג'ין סיברג, כמובן), מטריות שרבורג, ילדי גן-עדן….
מוסיקה אהובה: מוסיקה שחורה, באך, אום כולתום, אימי שרה בהונגרית ואבי מלווה אותה במפוחית-פה.
מזל- עקרב.
מה מצחיק אותי: שטויות, שנינות לשונית, הגזמה, סרטים.
מה מכעיס אותי: חוסר אמינות, אלימות, שחיתות וכשבני משפחתי אינם מסירים את כלי האוכל מהשולחן לאחר שסיימו לאכול.
על מה אוותר בקלות: על ענבים.
על מה לא אוותר לעולם: ילדי, הכתיבה, שמחת החיים.
אוכל מועדף: אבוקדו ושוקולד.
מקום אהוב עלי: הבית, חוף הים, הכרמל.
חיה מועדפת: חתול, ציפורים.
עם איזו אישיות בתולדות האנושות הייתי רוצה להפגש: אוי, כמה זה קשה! אולי עם צ'ה גאוורה, עם גאנדי, עם איזדורה דנקן- עם צ'ה הייתי רוצה להפגש כדי לדעת מה דעתו על-כך שהפך למותג כ"כ מצליח, עם גאנדי, כדי להקשיב ולספוג משהו מהשקט והכוח, ועם איזדורה-כדי להתפעל מהחופש ומהתנועה שלה. אבל כמובן- יש עוד סיבות ועוד רצונות…
מה התכונה הכי טובה שלי:-אוי! אולי שמחת חיים, אולי היכולת לצחוק על עצמי 
מה התכונה הכי רעה שלי: יש כ"כ הרבה! פחדנות, עצבנות, עקשנות ועוד…
מה לא יודעים עלי: מעורבותי הפוליטית.

 

9 תגובות

  1. אורה הכפולה!!!! אורה הכפולה!!! אוי ספר אהוב שלי. קןראת אותו אחת לחמש שנים, שלא אשכח את מרת גרלך.

    וגם אני אוהבת ציפורים, אבל לא בכלוב. אני מביטה שעות בדררות שעפות לשכונה שלי מצאפרי. קסם של יופי.

    ושוקולד, כמובן. אחרי שמילאתי את השאלון שלי, נזכרתי ששכחתי לכתוב שוקולד.

    עוד אפשר לראות את אמך שרה בהונגרית ואת אביך מלווה אותה במפוחית? נראה לי הופכעה משו משו.

  2. אסתי
    רוח שטות, מה? ריאיונות זאת לפעמים מכה. ובכל זאת אני מקווה שהציפורים מסתדרות עם החתול…
    ואגב את הצדקת היחידה שהסבירה קצת – למה צ"ה, איזידורה דנקן וגנדי דווקא. אבל אם בא לך עוד כמה מתיחות בוקר, אז בינתיים פיתחנו קצת את השאלון (מכאן הפוסטים של יעל, יודית ורונן).
    הציצי ב"עם מי את שותה קפה? / השאלון"
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3485#post3485

  3. ואת עשית זאת, איזה כיף להזכר מי את… נהנתי לקרא, להתראות
    טובה

  4. היי, אסתי, מתקשה להחליט, מה?
    קראתי רשימה שלך בוואינט, חמישה ספרים ש–
    גם שם נתת הרבה יותר מחמישה.
    יכולת גם את התכונה הזאת לציין כתכונה.
    🙂

    וודווקא על ענבים היית מוותרת?

    • הי אסתי , אני יכולה כמעט בלב שלם לומר שכל מה שאת אוהבת גם אני, זה רק אומר שהדברים שכתבתי על עצמי הם הם כל כך חלקיים, . כי יש עוד המון ספרים סרטים אנשים מאכלים בעלי חיים שיקרים לי, למשל אורה הכפולה היה הספר שנשמתי אותו כילדה, לא פלא הרי עלי ניכתב הספר אני זוכרת שהייתי בדילמה עם ההזדהות שלי, מי עדיפה עלי אורה או לי, כמו מי רוצה להיות ? מי מבין שתיהן בתוכי, ולא יכולתי וראיתי את שתיהן בי גם עדינות עמוקה וגם פראות שובבית, ושתיהן חיו בי בשלום, אכלתי וישנתי עם הספר הזה. ובאשר לאינגמר ברגמן אין עליו, חיי נישוראין וכל השאר. ומרי פופינב היה בשבילי סרט פולחן כל השירים בע"פ ידעתי כילדה. והנחלתי לילדי, והפך סרט פולחן גם אצלם, ומטריות שרבורג , כמה בכינו בסרט הזה, והמוסיקה שלו…. זהו אסיים כאן כי אחרת זו תהייה רשימה בפני עצמה, וחוץ מזה, כולם שכלו את הראיון ההוא, לרגע לא זכרתי על מה את עדין ניסערת, .

      • את צודקת אורה – כך גם אני. כשראיתי את "בליינד ראנר" אצל מיכה חייכתי, כי גם הוא…
        ולאסתי – זה ראיון באמת הרבה יותר מוצלח. ויופי שכתבת אותו.

      • איזה יופי כתבת אורה על ההזדהות, גם אני למרות שמי הזדהיתי עם אורה, אף על פי שנשתכחה ממני תורת הבישול (שמעולם לא ידעתיה). :))

  5. שימחת אותי עם אורה הכפולה, ו"הדלת" ממתין לי ליד המיטה. ונשמע נהדר שאמך שרה בהונגרית ואביך מלווה אותה במפוחית.

    • אסתי ג. חיים

      תודה על התגובות, הדס, כן, יש לי איזו טראומה מענבים עוד מימי גן הילדים, הפעם היחידה שאכלתי ענבים קרים נפלאים היתה באיזה בוסתן ליד סנטה קטרינה בסיני, אבל זה לא שכנע אותי להמשיך ולאכול את הפרי הזה. אורה, מזדהה עם דברייך לגבי לי ואורה, שתיהן בי ואולי גם אירנה גרלך והאמא-ליאורה שעובדת כל היום וכל הזמן ממהרת ופעם-פעם גילמתי את עמליה המדריכה בקיטנה ברמות ים על ים הרמות בדרמה ע"פ הספר שעלתה בטלויזיה החינוכית…

© כל הזכויות שמורות לאסתי ג. חיים