אסתי ג. חיים סופרת

    גניבה סיפור מאת אסתי ג. חיים גבר לא צעיר, אך גם לא זקן רץ במסדרונות התחנה המרכזית החדשה שאינה חדשה עוד, בתל-אביב. נשימתו גועשת, כרסו הקטנה נעה לפניו, כלואה בחולצת טריקו מפוספסת כתום-לבן, ושני כתמי זיעה הולכים ומתפשטים תחת בתי שחיו. האיש פולט קללה ומחיש את ריצתו המגושמת שאינה דומה במאומה לריצת אצן או ספורטאי, אף לא ספורטאי ...

כל אינטלקטואל צריך משרתת – מאמר שפורסם במוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" מאת אסתי ג. חיים "הדלת", ספרה של הסופרת ההונגרייה מגדה סאבו, מתאר את יחסיהן של סופרת מצליחה והמשרתת שלה, שבעיניה העולם מחולק לאלה שמטאטאים ולאלה שלא מטאטאים הדלת מגדה סאבו. תירגמה מהונגרית: מרים אלגזי. הוצאת כתר, 270 עמ", 85 שקלים כשסיימתי לקרוא את "הדלת", נותרתי ישובה דקות אחדות ...

החלטתי לעזוב את מיכה בגלל כפות הרגלים שלו. אפשר לומר שהיו לנו חיים לא רעים אלמלא כפות רגליו. הפנים שלו היו נעימים, מלבד זיפי זקן שכיסו את לחייו כמו איפור קבוע. הגוף, סביר, להוציא גבעת כרס קטנה משתפלת מעל רגליים רזות. זה לא הפריע לי. מיכה היה אדם שמעשיותו חיפתה על רגישות יתר. בכל פעם שקרא שיר של ביאליק או ...

חמץ מאת אסתי ג. חיים   התוכי שפמי מת ביום האחרון של פסח. חודש לפני החג החלו ההכנות. אחרי העבודה אבא שלה היה עורם את הצלחות והכוסות והכפות והמזלגות לערמה,  עוטף אותם אחד-אחד בנייר עיתון ומעלה  ל"בויידם". אמא שלה היתה נותנת את ההוראות.  מיקי, שכחת את הספלים הלבנים. מיקי, תעלה גם את הקערה של הסלט. מיקי, את הסיר הזה תשאיר ...