אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

    חברה מצויינה היתה לה לאותה הרבנית בימים ההם, ואותה חברה עומדת היתה לבוא בברית הנישואין, ודעה ברורה היתה עימה לעשות זאת כדת משה וישראל, כי שומרי מצוות היו הוריי החתן המיועד, ולא לבוא לידי ריב ומדון עם הוריו מולידיו חלילה חפצו בני הזוג  עוד בטרם קידושין וחופה. על כן העמידה אותה רבנית עצמה לרשות חברתה, וכך הולכות היו ...

        כשהיתה קמה מאצל שולחנה השכם בבוקרו של אחד הימים, הלא היא שעת בין הערביים, (כי אמנם שהחלה עומלת בפלך אך לא במחיר נזיד עדשים, כי היטב לנמנם אהבה אותה רבנית מצויינה ולא החסירה לילה מיום), והרימה האוזנית למסיח לא קרוא, אשר לקנות לו בינה בתורת פלך הרשת ביקש, חשבתהו הרבנית בתחילה לאחד הזקנים המלומדים והצדיקים שהיו מתדפקים ...

   (בהשראת הפוסט של מיכל)    בימים ההם היתה יושבת לה בירושלים רבנית אחת שלא נטלה חלק אם מרצון או מבלי דעת בעול קיום תורה ומצוות. ואותה הרבנית בטלה היתה מפרנסה במשך שלוש כשנים ואחר כך מצאה לה משלח יד חלקי לטוות חוטים בפלך הרשת מביתה אשר בפאתי הקרת. אותה רבנית הלכה וקנתה לה שם בכישורי לימוד סבך רשת ההפקר ...

      (מחווה לירח)       בלילה בהיר ואפילו קריר יצאה את ביתה אשה. היא היתה מוארת בקצוות, ובעוד כל מיני מקומות, אבל בליבה חשיכה. הירח היה מואר כולו, בלילה ההוא. היא הלכה והלכה, וככל שהלכה, הלכה והתמעטה, התמעטה והלכה, החשיכה. כשירח שקע חזרה אלומת אור, את דרכה האירה.                    

    הי לכולם. לפני כמה ימים פתחתי במקרה (תמיד זה במקרה, חשוד נכון ? :)) ערוץ 8 ונתקלתי בתוכנית שמיגנטה אליה מיד. מדובר בסרט תיעודי שנקרא "אובססיה" והבמאי הוא אוהד מילשטיין. הסרט עוסק בהתמכרויות ואובססיות של אנשים שונים, כל המצולמים ישראלים, ובעיני מבויים וערוך פשוט נפלא. מיד אחר כך עקבתי אחרי השידורים החוזרים וצפיתי שוב, הפעם מההתחלה ועד הסוף. ...

  לא הייתי כמה ימים בבלוגיה, והנה אני נכנסת, וסערות ומשברים והילולה. בלוגייה יקרה של אמנים, סערה בכוס תה צמחים משובחת ? אבל לא, מה שאני רואה לנגד עיני, הוא קודם כל שני אנשים פגועים מאד, יודית ואיה. וזה הדבר הראשון שצריך להתייחס אליו בעיני. לפני שממהרים לנסות "להרגיע". מה הדבר שהכי מרגיז אדם או ילד כשהוא מרוגז פגוע ועצבני ...

    לא יודעת יותר איך לאפיין את מה שעובר על החילוניים-לא דתיים-דתיים ליברליים בעיר הזו. זאת, אם אפשר בכלל להכלילם לכדי מאפיינים של קבוצה אחת, מה שקל הרבה יותר לעשות עם קבוצה אמונית בה לכולם סגנון חיים ואמונה כביכול בדבר דומה. (כביכול כי רק השם המפורש הוא מה שמאחד וכל השאר הוא מסגרת של אורח חיים וקיום מצוות שנגזרים ...

        לאחר הפגיעה הדמוקראטית ההזויה לחלוטין של שבוע שעבר, הנה הודעה שקיבלתי כלשונה: תנועת "התעוררות בירושלים" חונכת את גשר המיותרים מחדש: בכניסה לעיר מתחת לגשר קלאטרווה בשישי הקרוב,4.7 נתאסף ב- 13:30 להפגין, וב-14:00 יגיעו להופיע גם רקדניות ורקדנים,  שגרים במדינה דמוקרטית חופשית ולא במדינת טליבאן.  בצהרי אותו נמשיך את החגיגה של התעוררות ב "מתחם"  כדי לעודד אתכם ...

      בשנייה האחרונה החלטתי לא ללכת עם חברים לחנוכת "גשר המיתרים" המכוער והאדיוטי בכניסה לעיר. קודם כל, מההתחלה תיעבתי את הפרוייקט המגלומאני שלא לומר הפאלי הזה. כספים אדירים הושקעו בו, בזמן שהעיר היא העיר הענייה בארץ והצרות בה לא נגמרות. שנית, בכל פעם שעברתי שם במקרה, ראיתי את עשרות הפועלים המזיעים באמצע החום מדביקים בסיזיפיות מדהימה פיסות אבן ...

    (חייבת לפרוק, קשה לי עם הנושא הזה, והנה, הוקל לי רק מעצם הכתיבה).   לפני כמה ימים נפגשתי עם זוג חברים שלי, מהאחרונים שנשארו בירושלים. החברה אמרה משפט שמשקף היטב את ההרגשה שלי כאן.  היא אמרה בפשטות: "אני בעיקר מרגישה כאן מאד לבד". כשהיא הולכת ברחובות או בעצם ברוב אזורי העיר, היא מרגישה בגלות, הרוב חרדי או דתי-קשה יום ...