אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
(חייבת לפרוק, קשה לי עם הנושא הזה, והנה, הוקל לי רק מעצם הכתיבה).
לפני כמה ימים נפגשתי עם זוג חברים שלי, מהאחרונים שנשארו בירושלים.
החברה אמרה משפט שמשקף היטב את ההרגשה שלי כאן.
היא אמרה בפשטות:
"אני בעיקר מרגישה כאן מאד לבד".
כשהיא הולכת ברחובות או בעצם ברוב אזורי העיר, היא מרגישה בגלות,
הרוב חרדי או דתי-קשה יום עד מאד, האוירה מסוגרת וקשה, ואנחנו זרים.
אנחנו זרים לא כי החלטנו להיות זרים ולא כלום, אנחנו זרים כי מסתכלים עלינו מכל כיוון,
כי אנחנו מרגישים לא שייכים, כי מכל כיוון מבטים חשדניים ומרוחקים נשלחים לעברנו.
אנחנו זרים בעירנו שלנו, מיעוט, חיים בגיטאות של כמה רצפי בניינים בכמה שכונות
אחרונות.
ניסינו איחוד, ניסינו דו קיום, כיבדנו וכיבדנו, לא נסענו בשבת בשכונות שלהם,
ומי שניסה להתמרד חטף על הראש.
היום המצב הוא שאנחנו חיים בכמה גיטאות, מנסים לחיות את חיינו שלנו,
אבל גם זה מתחיל להיסדק, השליטה החרדית פולשת וממש בכוח של אלימות
פוליטית נכנסת לשכונותינו ועושה בהן כבשלהם.
אני כרגע מרגישה את זה עוד יותר על בשרי, כיוון שאני מצוייה בקשרי עבודה עם
בחור שהוא חרדי.
אנחנו מדברים קורקטי ובשיא הנימוס זה עם זה ונכנסתי לתוך כל זה במלוא השמחה.
אלא מאי ?
שמתי לב למן ההתחלה, שהבחור מסוייג ממני, לא מחזיר כמעט טלפונים, מדבר מאד קצר וביובש,
לא בדיוק הבנתי, אבל המשכתי כרגיל.
היום נפל לי האסימון: הבחור חרדי והוא צריך להיפגש איתי לפגישת עבודה,
לכן הוא דוחה אותה כל הזמן, וזו הסיבה לעוד כל מיני התנהגויות שלא כל כך אהבתי.
למה הוא לא יכול היה להגיד משהו ? לשאול ? להבהיר ? אני לא בן אדם ?
אני כל כך מפחידה ???
היום אחרי שנוכחתי שהוא שוב מנסה לדחות את הפגיש ולקצר וכולי, אמרתי לו:
"תראה, באמת שאין מה לדאוג בקשר לפגישה שלנו"
והוא אמר לי: "אני חרדי אם לא שמת לב" !!!
לא אהבתי את הציניות והיחס.
למרות זאת, מה שהבנתי היטב ובזמן הוא:
שהבחור מדבר מתוך פחד. פחד, פחד פשוט מהלא ידוע, פחד מהחילונית הטורפת-גברים,
פחד מאלף ואחד דברים שיש או אין להם שמות,
אבל פחד אחד עיקרי שהוא:
הפחד מעצמו ומהיצרים שלו או ממידת האמונה שלו, או אולי מהחלק שהוא אינו בטוח בו.
על כן ניגשתי לטפל בשיא העדינות בבעיה ואמרתי לו שאעשה כל שיידרש
בכדי שירגיש נוח במחיצתי:
אתלבש בצניעות מרובה, אפתח חלון או דלת, ומה שיבקש בכדי שנוכל לאפשר את
המפגש החיוני הזה.
נראה היה שרווח לו.
ואיך אני יצאתי ? בטעם מר מהשיחות האלה.
אם אתה כל כך פוחד, ואני יכולה להבין את זה, סה"כ בחור ישיבה חסוד,
למה אתה לא יכול לשתף בזה ? לומר משהו ?
האם זה נחשב בגדר "דרך ארץ" לדחות פגישות מבלי להודיע אפילו (היום חיכיתי לו 3 שעות
והוא לא בא בסוף, מבלי להודיע !!), לדבר בצורה לא כ"כ נעימה, ולתת לי הרגשה
כאילו הוא חושב שאני השיקוץ בהא הידיעה ? מטרד בשבילו ?
האם לזה התכוון אלוהים ?
אני יודעת שלא.
יש לי הידע ויכולת ההסתכלות שמעבר בכדי לדעת שלא, לא לזה היתה הכוונה.
לפעמים ההיפך הגמור.
והנה, מי שמתיימרים להיות נציגיו עלי אדמות, שמסתכלים עלינו מגבוה ותורתם אמנותם,
אלה לעיתים בניסיונם לקיים את מצוותיו,
אולי מפרים בצורה אחת הקשות שיש את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך",
את הכלל של "דרך ארץ לפני תורה".
לכן אני מרגישה שבתקופה הזו, על החופשיים/ליברליים מוטל עול אדיר וענקי.
הם הרוחניים האמיתיים בעיני, כיוון שאינם טוענים לבלעדיות על משהו,
הם מחפשים או יודעים לומר בכנות אם עדיין לא מצאו.
עצם הבדיקה, עצם אי הידיעה, עצם אי ההתקבעות, היא האמונה לדעתי.
עיקר העול מוטל בימינו על ה"חילוניים", על אחת כמה וכמה בירושלים.
כבר מזמן הרגשתי שאני לא סתם גרה כאן, אני צריכה להוות גשר.
לא בחרתי את זה בעצמי, הייתי מוותרת על זה בשמחה,
אלא שהם נשלחים אליי בזה אחר זה.
צריך להוות גשר, לא בין חילוני לחרדי או תורה לדרך ארץ, אלא גשר אחר.
משהו שבין אדם לאדם אחר או בין אדם לתבונה שלו או בין אדם לאומץ הפנימי שיש בו,
למשהו שהוא מעבר לפחד מסמא עיניים ומחריש אוזניים,
למשהו עם תוחלת, עם המשכיות.
מקווה שמחר יעבור לי בסדר, ושאתחזק מהמפגש, והלוואי שאצליח להשפיע בהתחזקותי גם על ירא השמיים.
זו התפילה שלי.
מי יתן.
רונית, לא יודע למי את מתפללת, אבל לא בטוח שישנה שם שפה, מנטלית ורגשית, לתקשר בה. מקווה בשבילך ובשבילו שהלא צפוי יקרה ושני בני אדם ייפגשו שם.
מוזר שהעליתי פה דווקא אחרייך פוסט על דתיות לגמרי אחרת, שאינה חוששת מהפן הארוטי של החיים.
למי מתפללת ?
לעצמי ולטוב הכללי,
העולם העליון.
ניתחת יפה את השליחות שאת חשה . רק צריך לדעתי לזכור ,מה שבאמת עשית, מאיפה הוא בא ולא להעלב אישית.
רוגז לא יביא לפתרון.
עוד ועוד להבין את מניעי האדם השני
לראות גם אותו וגם אותך . זוהי ההתבגרות האמיתית בעיני כמו שאת כותבת . אכן ואהבת לרעך כמוך היא בעיני הדרך הקדושה ביותר לחיים ,חילוניים או דתיים , לא כל כך חשוב. אנשים קדושים . זהו
את יודעת, מירי, קל להגיד …
בגלל זה כתבתי "זר לא יבין זאת",
כי כמה שמנסים להבין,
אם לא התנסית בלחוש ולחיות כמיעוט נרדף,
זה הרבה יותר קל על הנייר להגיד את כל זה.
כשאין לך תעסוקה ואתה זר ברחובותיך שלך, ומאיימים לפלוש לך גם לשכונה וכמעט לחצר של הבית,
אז אתה יכול להבין על מה מדובר.
שמחה שאת לא מאבדת את הנסיון להבין.
הרי ממך למדתי מה עשית כדי להבין אותו
וגם על תחושת השליחות שלך .
בהצלחה!
התיסכול שלך מובן, אך לפי מה שקראתי-את מאוד מתחשבת בצרכיו של הבחור וזה ראוי לשבח.
אני לא יודעת איך זה לחיות בירושלים כחילונית. אני מניחה שזה קשה ושיש שכונות בהן זה אפילו יותר קשה. אבל התפילה שלך מקסימה ואני מקווה שהיא תתגשם.
זו ההתחזקות שלי.
תודה, שירי.
רונית, אני איתך.
אני יודעת, שירה.
תודה.
רונית,
הבעייה אינה עם המגזר הדתי או החרדי, שמוצֵא בירושלים בית. הבעייה נעוצה במגזר החילוני, שנוטש את ירושלים.
את האצבע המאשימה יש להפנות לחילוניים קצת יותר מאשר להשקיע בתוקפנות כלפי החרדים.
הרי לשיטת הדתיים והחרדים הם כמהו וערגו לירושלים במשך דורות, ויש להם זכות לבנות בה את ביתם (לנהור אליה, אם תרצי) לא פחות מאשר לחילוניים, שכמיהתם לירושלים, אם יש כזו, נעדרת להט דתי.
התובנה הזאת, מנקודת מבט שלהם, כשומרי מצוות, היא גם בגדר "זר לא יבין זאת".
ובאשר לחרדי, שלא נפגש איתך. איני בטוח שמקומו בפוסט המסויים הזה. אבל את היית מוכנה להיפגש עם גבר מרקע תרבותי שחושב שיש לכרות לאישה את הדגדגן כדי למנוע ממנה ריגוש מיני כדי למנוע ממנה נסיונות בגידה בבעלה?
לא, אין קשר בין הימנעות החרדי מפגישה איתך להימנעות אפשרית שלך מפגישה עם גבר שמַחְפִּיץ נשים.
הנקודה היא שהחרדי, שמתחמק ממך, מגיע מרקע תרבותי, שלא רואה בעין יפה גבר חרדי שנפגש עם אישה חילונית, שלשיטתו (אני מדגיש: לשיטתו!) עלולה להסיטו מדרך הישר, שהוא מאמין בה, בשל דפוסי לבושה או מחשבתה. (שלא תביני אותי שלא כהלכה. לפעמים יש ביננו קצר בתקשורת. אני איתך במטרה, פחות איתך בדרך שלך להשגתה או בדרך שבה את תופסת את המצב).
לפני שמתחילים בניסיון לגשר, צריך לנסות להבין את הרקע התרבותי של "היריב". תמיד חשבתי שלחילוניים יותר קל להבין את החרדים, כי הייתי שבוי בתפיסה שחרדים ודתיים הם דוגמטיים בעוד שחילוניים הם חופשיים ופתוחים. התבגרתי. למדתי שפתיחות היא פונקציה של מבנה אישיותי, לא של מידת דתיות.
הלוואי שזר יבין זאת.
להאשים חילוניים שעזבו, כי לא היתה להם פרנסה כאן, ולילדים שלהם לא היה בית ספר נורמלי ללכת אליו,
והיו נוזפים בהם ברחובות על לבושם,
נראה לך הגיוני ?
חוצמזה, הדוגמאות שנתת, יותר ממוזרות.
ואני באמת חושבת שאתה לא יודע מה קורה כאן.
שחר-מריו, אני מסכימה איתך בנושא של החילונים שנוטשים את ירושלים. אבל זה בסך הכול בגלל שלחילונים נמאס לריב עם חרדים ולהרגיש מנוכרים בבית שלהם.
בעניין החרדי, אני מסכימה עם רונית. זה לא נעים שאיש חרדי אינו מסכים להיפגש איתך או ללחוץ לך יד כי את אישה, ועוד חילונית. זה די מעליב למרות שאני יכולה להבין את זה מהצד שלו,כפי שכתבת.
לא מעליב, שירי.
לא לזה התכוונתי.
ברור שלא אלחץ את ידו, אין לי בעיה עם זה, אין לי גם בעיה להתלבש צנוע ולנקוט בכל החוקים שמקובלים עליו, יהיו מוזרים ככל שיהיו בעיני,
בכדי שנוכל להיפגש.
מה שהציק לי הוא שהבחור לא מצא לנכון לדבר איתי על זה, הוא אפילו לא אמר שהוא חרדי, אני הייתי צריכה להסיק מדרך התנהגותו הלא נעימה, הכל,
ואני שואלת את עצמי,
איך הוא יכול להעדיף להתייחס לבחורה לא יפה ולא מכובד,
רק בשביל כביכול לנסות לשמור מצוות ??
זה כל כך נוגד את התורה ואת היהדות.
הבנתי אותך. חבל באמת שהוא לא דיבר איתך, אבל אני מניחה שהוא הרגיש נבוך, לא?
בכל מקרה, לכי תביני אנשים. בכל הנוגע לעבודה, יש הרבה לא נחמדים, חרדים או לא.
כן, בדיוק, שירי.
לבי אתך והערכתי לך.
מודה שלא מכיר את התופעה, הבת למדה 3 שנים בירושלים, ולא התלוננה, אבל היא הייתה ספונה באוניברסיטה.
והבחור החרדי – אולי בלבו הוא כבר מאוהב בך?
איציק, הקושי הגדול הוא יותר בשנים האחרונות, המצב עבר שיא ונעשה בלתי אפשרי.
מרגישים את זה כשמחפשים עבודה ולא מוצאים או כשנתקלים במגזר, ולי משום מה זה קורה הרבה מאד ….
מבחינת העיר באופן כללי: אכן אכן. זר לא יבין זאת. אפילו אני מרגישה כמו זרה לפעמים, ולא מאמינה.
הסיפור עם הבחור הוא סיפור אחר.
מי שגדל כל חייו בחינוך נפרד לא יודע איך לתקשר ומה נכון ומה לא נכון.
הקודים שלו ושלך אחרים לגמרי.
הוא אפילו לדעתי לא מודע למה שעובר אליו (חברה פרה-פרוידיאנית היא החברה הדתית. גם בחלקים הרבה יותר ליבראלים שלה).
אבל לתת למישהו לחכות 3 שעות ולא להודיע???.
זו חוצפה ממדרגה ראשונה. זה גם גזל מבחינה הלכתית ואפילו גזל חמור במיוחד, כי גזילת זמן לא ניתן להשיב, אבל בואי לא ניכנס לדקויות האלה.
אני חושבת שלגזול את זמנו של אדם זהו אחד משיאי חוסר ההתחשבות, גם אם אתה חי בחברה שלעמוד בזמנים זה לא הצד החזק שלה (אני עוד זוכרת את עצמי מופיעה בגאולה "עם שחר" בשעה 10:00 בבוקר ביום שישי באיזו חנות שהיה כתוב שזו שעת הפתיחה. אז פתחו רק ב-11:00 ביג דיל).
מיכל, תודה שהבנת.
חס וחלילה, אני לא חושבת שעשה את זה בכוונה שלא הודיע שהוא לא בא.
אבל בכל זאת, אני חיכיתי והוא אפילו לא חשב שהוא צריך להודיע לי.
כשהתקשרתי אחרי שלוש שעות הוא אמר שהיתה לו ישיבה דחופה בישיבה …..
אמרתי לו שהפעם זה בסדר,
אבל שאני מבקשת ממנו להודיע לי מעכשיו להבא אם הוא לא מגיע, כי הזמן שלי חשוב גם כן.
מה, אני צריכה לחנך אותו ?
תראי רונית, החינוך שלו מבוסס על כזו התנשאות שברור לו שהזמן שלך פחות חשוב – אישה, חילונית, אפשר לחשוב – מה היא תעשה בזמן שלה? תלמד תורה? תחנך כמה ילדים? – לא!
זה נשמע גזעני אבל אני לא חושבת שאני אומרת את זה מתוך גזענות. אני חושבת שכשהחינוך הוא כ"כ אנטי-חילוני כפי שהוא אצל חרדים, וכ"כ מתנשא, אז בודאי שזה משפיע, גם אם אתה בן-אדם נהדר, ובהחלט יכול להיות שהוא כזה.
אני לרוב נוקטת בגישת ההלם ומתחילה לצטט באלו עבירות מדובר וכד" וזה מכניס להלם. או לתגובה מזלזלת שגוררת פירוט של עוד כמה עבירות שעבר המתנשא בזה הרגע…
אבל ברצינות – מי שהיה גורם לי לחכות 3 שעות לא היה מקבל ממני סדרת חינוך אלא בעיטה בישבן.
אם הוא כזה,
אז אין לו מושג עדיין לאן הוא מגיע מחר.
הקודם יצא מכאן נפעם מהחוויה החילונית שעבר, ואף טרטר את אבא שלי ונפגש איתו אחר כך ….
אני מומחית בלהגיד לחרדים משפטים מהתורה שהם עברו עליהם כרגע,
אין ברירה בירושלים זו השכלה מינימלית נדרשת.
ולצערי, אין לי ברירה מיותרת,
כי הפגישה חיונית לתחילת עבודה.
אהה עבודה. טוב אז באמת כל מה שנותר לאחל הוא ב-ה-צ-ל-ח-ה.
תודה.
את העבודה כבר קיבלתי, עכשיו נותר ליישם.
עברתי בדירתי, הכנסתי חזיות פזורות, לארון, כיסיתי תמונת עירום אחת,
ואנלא יודעת מה לעשות עם ציורי אשה והבוש שלה שנמצאים בשירותים,
מקווה שהוא לא יצטרך :))
והכנתי את הקולה/מאלט סטאר וכוסות הזכוכית …..
:))
רק מהקטע עם השירותים אפשר לכתוב סיפור…תארי לך שהוא דווקא יצטרך…
לפחות אל תגישי לו בירה!
פירות יש לי מהגינה, אבל אנחנו לא עושים שנת שמיטה ולא מפרישים תרומות ומעשרות,
את הגביעים הפרדתי בשבת,
את דברי המאפה בדירה הכינו ידיי החילוניות למהדרין,
החלב עובד כוכבים ומזלות וככה גם השוקולד.
מה נשאר ? קולה בכוס זכוכית.
איתך במצב הכמעט בלתי אפשרי הזה, ומעורר חלחלה מה יהיה הלאה.
לגמרי אסתי, לגמרי.
ותודה על ההשתתפות.
יפה כתבת.
והם לא ניציגי אלוהים עלי אדמות, רק נדי להם שהם מייצגים אותו, למגינת ליבו.
נדמה להם.
אל תעזבנו!
אני מדווחת:
המפגש עבר בהצלחה מרובה,
נוצר גשר ובעיקר נעשתה עבודה רבה.
כשנפגשים, לפעמים כל המחיצות יורדות,
בעיקר בתנאי שהחילוני הולך לקראת החרדי,
אני התלבשתי לכבודו בכל הבגדים בארון שלי והסתרתי חפצים מיותרים.
והוא היה איש נחמד.
אז הוא נכנס לבוש בשירותים בסוף? השארת אותי במתח… :)))
עליו אין לי מילה אחת רעה להגיד,
בחור נחמד ומנומס, שהעביר כאן 5 שעות,
אפילו בלי להיכנס לשירותים,
הוא הגיע ב 35 מעלות צלזיוס לבוש בז"קטים וכובע שחור ומתחת חולצות לבנות וכולי..
הוא הוריד את הז"קט והכובע כי בכל זאת חם אצלי בדירה ואין מיזוג,
והסכים לשתות קולה בכוס זכוכית,
קולה בכלל התגלתה כלהיט בביתי אצל חרדים,
הם תמיד שותים רק את זה, אז למדתי.
כל דבר אחר שהצעתי לו (חראם על הבחור, בא גמור לגמרי), כולל פירות מהגינה (שנת שמיטה), לואיזה לכאב הראש שלו (כנ"ל),
כעבור שלוש הצעות כאלה הוא אמר לי בהומור שזה בזבוז זמן לנסות להאכיל חרדי :))
אפילו דיברנו על גשר המיתרים, אבל לא על התקרית, אלא על הבזבוז הכספי.
והוא שאקל רציני במחשבים,
והבחור הכי חתיך שראיתי לאחרונה, וזה באחריות.
טוב, הוא לא ישראלי …
אז נכנס לשירותים או לא??? (סוג של הומור, את יודעת…)
לא נכנס, וטוב שכך ….
החרדי האחרון (והראשון) שנכנס כאן לשרותים יצא המום וכעבור כמה דקות גם החליט ללכת.
או אז נכנסתי לבדוק מה יכול היה לקרות ונזכרתי בציורים …
יופי
תודה, מירי.
התחזקתי מהמפגש,
ואני מעניקה לעצמי נקודה על התנהגות טובה, ועל יכולת להתעלות ולראות בהיר.
ונותנת לו נקודה על ההשתדלות להגיע.
ולכם על היכולת לשמוע גם על מה שמעבר לדלת אמות.
1. למה אנחנו כל הזמן צריכים להתחשב בהם? מה, החרדים הם ילדים שזקוקים להגנה בכל צעד ושעל? אנו, החילונים, צריכים לתבוע מהם לקחת אחריות על עצמם ועל חייהם. אם המחשבולוג החרדי רוצה לעבוד, שיעשה מאמץ להתנהל בעולם שלו ובעולם החיצוני. בנושא המזון והשתיה הוא אכן סובל וזה המצב ויפה שהוא לא דורש שיביאו לו קייטרינג גלאט כושר. אבל בנושאים האחרים, "צניעות" ומפגש עם בחורה חילונית – יש גבול לכמה אפשר להתחשב. במיוחד שהוא לא זז מילימטר אחד מעמדתו המתנשאת, המתבדלת עם פוזת הטפת המוסר ברקע.
2. אין לנו סיבה להתייחס אל החרדים כנושאי אבוקת האמונה (או סתם שגריריו של אלוהים עלי אדמות). לכן אין סיבה שנטיף להם מוסר בסגנון "זה ממש לא יהודי ההתנהגות הזו והזו". עלינו לבוא בראש מורם עם עגלתנו המלאה עד מאוד, בלי התכופפויות והתנצלויות.
3. רונית, עלינו לדאוג לאינטרסים שלנו בירושלים ובארץ. לטעמי, הנסיונות לבנות גשרים אל החרדים לא צלחו, לא יצלחו והם רק מבזים אותנו.
עלינו לומר בקול רם וצלול מה אנו באמת חושבים עליהם ועל דרכם בלי ליםות ולעגל פינות. מבחינתי חלק ממנהגיהם הם פרימיטיביות לשמה. לא צריך להתבייש להגיד את זה. הם מבחינתם במלחמת תרבות. אנחנו אומרים "חילוקי דעות", "רב תרבותיות" ועוד כל מיני מילים מכובסות. זו הסיבה שהובסנו כבר. אם הציבור החילוני לא היה חי באשליות ומבין נכוחה את המטרות האמיתיות של הציבור החרדי ועסקניו, אז כבר לפני 15 שנה החילונים היו נוהרים לקלפיות ומונעים את ההשתלטות החרדית על ירושלים.
4. אז מה עושים?
לא לוקחים אקמול ואספירין להציל חולה סופני. לתת למצב להדרדר עד תחתית החבית. לעזוב עוד את ירושלים ולתת לחרדים, וסליחה על הביטוי, לטבוע בחרא של עצמם. שיחפשו חמורים אחרים שישאו את פרנסתם על גבם.
יגאל,
לחלוטין מסכימה איתך בעניין הראש המורם ועגלתנו המלאה עד מאד.
אפילו התגובות הראשונות לפוסט הזה מסמלות עד כמה אנחנו החילוניים נלחצים ומנסים שלא להרגיז או להפלות את אחינו הדתיים-חרדים,
לטעמי צריך לפעול בסובלנות ולא מתוך שנאה, אבל עם זאת בנחישות ברורה ביותר שעומדת על זכותנו לחיות את חיינו כראות עינינו.
מה גם שהפירוש של החרדים לדת היהודית רחוק מלהיראות טבעי.