אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הי לכולם.
אני גרה באחת השכונות האחרונות בירושלים שיש בהן רוב שאינו דתי.
(התחלנו ברצינות להרגיש כאן כמו בגטו של אחרוני הלא-דתיים בעיר).
בכל זאת, בשכונתי מספר מכובד של בתי כנסת, והשכונה מוקפת שכונות דתיות
למהדרין שבהן מבני דת לכל דיכפין.
ומה הבשורה החדשה של נפלאות תעלולי העיר ונסיונותיה הבלתי פוסקים להדיחנו החוצה?
עומדים לבנות עכשיו מקוואות ועוד כמה בתי כנסת על שטח של מגרש שמיועד היה להקמת בית ספר,
מי שאחראי לזה הוא "האגף למבני דת בעיריית ירושלים".
נעשתה כתבה אתמול בערוץ 3 של HOT ורואיינו כמה מתושבי שכונתנו לגבי
הצורך הדחוף בהקמה של בית ספר, כמו בתכנון המקורי, בשטח הנ"ל.
מהעירייה נמסר בינתיים שאין להם שום כוונה לסגת מבניית בתי הכנסת והמקווה.
השכונה שלנו היא שכונה מאד מאד שקטה וסובלנית,
בעלת אופי כפרי ומלאת צמחייה וירק,
בה רוב מבוגר של ייקים שבנו את השכונה בשנות ה20-30-40,
סטודנטים שקטים ולמדנים מגבעת רם והאקדמיה למחול ומוסיקה,
ובשנים האחרונות כל הזוגות הצעירים מאחרוני הלא-דתיים שנותרו
בעיר, ברחו משכונותיהם שהקיאו אותם החוצה, ועברו כמעט כולם לכאן,
לשבת אחים וכחברים לצרה.
מה אנחנו בסה"כ מבקשים ??
השכונה היא כמעט כולה חילונית, רוב מוחלט.
יש כאן לא מעט בתי כנסת גם ככה.
השכונה חסרה עד מאד בבתי ספר ובגנים ויש בה מצוקה של ממש,
ילדים רבים נאלצים להישלח לשכונות אחרות מחוץ לעיר בכדי ללמוד.
ודווקא בשכונה הזו על מגרש שבו מיועד להיבנות בי"ס, להקים מקוואות
ועוד בתי כנסת בשביל תושבי השכונות שמסביב ??
אני לא באופיי מהנלחמים, אני כואבת את הדברים ומנסה בדרכים שקטות לעשות משהו.
ההרגשה עכשיו היא שאנחנו מנסים להגן על המקום האחרון בערך שנשאר לנו בעיר.
אם גם זה לא יצליח, להערכתי אחרוני הלא-דתיים, שהם רוב תושבי השכונה שלנו,
ייאלצו לעקור גם הם מירושלים.
שכחתי, הנה מפרט תכנוני הבנייה של מבני דת בעיר, בפרט של בית הכרם, שכונתי :
http://www.moriah.co.il/project.aspx?cid=72&id=469
מעניין אם על זה יש לכל ה"מתקוטטים" למיניהם מה להגיב, או שמא, תחייכו לכם מתחת לשפם ותמלמלו:
"אמרנו לכם, זה מה שקורה כשלא אוהבים ללדת ילדים".
"אחד העם" חשב שאי אפשר להקים מדינה יהודית בגלל הפער בין הדתיים לחילוניים. אז זו בעיה . אבל לא כדאי להקצינה. כדאי לנסות לראות דרך עיניהם, אמפתיה היא הדרך לחפש פתרונות.
סבינה,
קראי שוב את הפוסט הזה,
אבל מילה במילה, ורק אחרי שתביני
באמפטית מה עובר כאן על התושבים,
תגיבי שוב.
תודה.
נכון, לא היתה לי סבלנות להיכנס לפרטים. אבל כואב לי שבנוסף לכל צרותינו יש מריבות בין יהודים ליהודים. כנראה שצריך לגור בשכונות נפרדות.
זה בדיוק העניין, סבינה,
גרים בשכונות נפרדות,
השכונה שלנו חילונית,
והחרדים רוצים לקבוע גם בה מבני דת.
קראת ?
חתמתי ושלחתי. בלי קשר להשקפה כזו או אחרת, בכל מקרה בתי ספר וגני ילדים חשובים יותר.
תודה, איציק,
זה מאד חשוב.
רונית, יקירתי. אין מה לעשות ואני חוזרת ואומרת – א י ן מ ה לעשות. ואפשר לנסות אבל נראה לי שגורל העיר הזו כבר כתוב. סליחה על התבוסתנות.
אני, למערי הגדול, ויתרתי על ירושלים. עם כל האהבה הגדולה וחסד נעורים (שנה בנעוריי) שאני שומרת לה.
ויש לי את כל האמפתיה למצב שלכם. אבל יאללה, לארוז. (ושוב – סליחה).
למערי=לצערי
אני יכולה להבין תבוסתנות, שירה,
בעיקר בכל מה שלא נוגע לנו ישירות ביומיום.
הצרה היא ממש לא רק בירושלים,
היא ברוב ערי הארץ,
וגם בתל אביב לא ירחק היום.
טבריה פעם היתה עיר אחת, היום היא עיר אחרת לגמרי.
השאלה אם אותנו כישראלים מעניין שעיר הבירה שלנו תהיה עיר שגם יש בה תעסוקה וחיים או שמא כולנו מסכימים עם הפיכתה לגטו גלותי של מאה שערים ועיר דוד ?
את טועה, ובגדול. זה נוגע לי ממש ממש ישירות. הישר לתוך הקורקבן. עמוק בתוך הבטן. אל תחשבי על ניכור. זה לא העניין ולא מגיע משם.
זה מגיע מראייה שאינה שונה משלך. מקריאת השטח ומיפוי העצמות. ככה נראה לי. שזה לא ישנה. שהגורל של העיר הזאת כתוב. את יודעת מה? חרוט. חקוק. חתום. לא שאלה אם את או אני או אף אחד מסכים. זה מה שאני חושבת. ושוב – מצטערת על התבוסתנות.
אני יכולה להבין תבוסתנות ממבט בתוכי, לא מאשימה אחרים.
אנחנו נוטים יותר לצעוק כשמשהו נוגע לנו וקרוב אלינו.
מי שאחר הוא השונה.
ובאמת מה שקורה עכשיו עם תנועת "התעוררות בירושלים" הוא יוצא הדופן, כל הכבוד להם שהם רוצים לעשות משהו נגד מצב שנראה כמכתוב.
לי עדיין נעים לחיות כאן, יותר מאשר תל אביב, אליה אני לא מתחברת.
לכן אני מנסה לשנות מבפנים.
בהצלחה.
ושירה,
אני יודעת שאת דווקא מהאכפתיים והעושים.
ואת מכירה את "הכל צפוי והרשות נתונה".
נדמה לי שיש אנשים שהמצב הזה בירושלים כל כך מדכא אותם, ודווקא בגלל שהם כל כך כואבים אותו ואמוציונליים לגביו,
דווקא זה מה שגורם להם לקפוא נכחו.
להרים ידיים.
גם זה מוכר ומאד מובן.
בשבילי זה לא ככה, הייתי מתה למצוא לי בועה נעימה שבה כל זה לא קורה,
אבל זה קורה בכל מקום,
ובארץ כבר אין בועות יותר.
רונית יקרה,
ירושלים היא בעדיפות ראשונה אצלי.
גורמים שמעבר לשליטתי מונעים ממני להתגורר שם כרגע.
חשוב לי לציין שלא חסרים אירגונים ויוזמות פרטיות של צעירים למען ירושלים ותעסוקה בה, תרבות, דיור הגיוני.
אתן כמה דוגמאות, בנוסף ל"התעוררת בירושלים" , שהזכרת:
יש את היוזמה להפגין נוכחות חילונית ליד בית קפה שנסגר אחרי כניסת שבת (במקור היה אמור ממש לפעול בשבת, אבל דוכא)מידי שבוע אל מול נוכחות חרדית מטרידה צעקני שאבעס.http://www.facebook.com/group.php?gid=11254112148
אירגונים יותר רישמיים כמו "מלונה", שאני אישית ממש אוהבת. יש להם מטרה מאוד מסויימת והם פועלים בלי סוף להגיע אלייה – דיור בהישג יד לצעירים וסטודנטים בעיר ומניעת ההיפכות העיר לעיר רפאים. עוד בhttp://www.facebook.com/group.php?gid=11254112148
ירושלים.
בעצם הקושי בה הוא מה שמושך, הרבה פעמים גם דוחה. תחושה של זר מאוד מאוד מחובר.
ענבר
היי ענבר.
עד שאת נכנסת לבלוג שלי, זה מה שאת קוראת ??
יש לי כמה כתבות הרבה יותר מלבבות ומשעשעות.
מוזמנת לדפדף בנבחרים.
להתראות.
רונית, חתמתי, אבל… בביאת המשיח מדובר.
אמיר,
"ואל על פי שיתמהמה, עם כל זאת אני מאמין".
אמיר,
בדקתי,
חתימתך לא מופיעה שם.
חתמתי, וגם מילאתי את כל הפרטים חוץ מהערות שלי. אבדוק.
נכנסתי לשם,
זה היה נחמד לראות שמות מהבלוגייה,
פלוס עוד כמה ירושלמים ששכחתי מהם.
אבל אתה לא מופיע משום מה.
רונית,
לבי איתך ועם צעקת הכאב של התושבים.
זהו קרב מאסף.
לצערי אנו מתקרבים פעם נוספת לחלוקה של הארץ הזו בין יהודים ליהודים בין ירושלים לישראל.
אני חותמת מתוך הזדהות עם מטרה צודקת.
ורוצה רק לספר לך שעם הרבה חתימות מצליחים כמו במקרה ההוספיס . השאלה היא רק כמה חתימות תקבלו.
חתמתי ונזפתי בהם שביקשו את גילי ועיר מגורי . זו חטטנות מוגזמת מפפיק השם והאימייל
צודקת, מירי,
הם כנראה רוצים לפלח בשביל סטטיסטיקות.
מצד שני, אפשר אולי לרשום שם משפחה באות אחת או משהו כזה.
זהו משה, שלא מדובר בחלוקה בין ירושלים לכלל ישראל,
מדובר על גזילה לא איטית כל כך של רוב הארץ,
מה שנשאר הוא הבועה התל אביבית.
טבריה מזמן נלקחה, למשל.
ואני לא כל כך בקיאה בערים אחרות.
בחיפה עדיין בסדר.
אפשר להמשיך להתעלם, רצוי שלא.
אם לא יבנו עוד בתי כנסת ומקואות איך יסלקו את אחרוני החילוניים מירושלים?
נכון, עדנה,
וחבר טוב שלי הגיב שם משהו בנוסח:
"זה צריך להיות אינטרס של החרדים שבית הכרם תישאר חילונית, כדי שכשירצו להראות לילדיהם איך נראה חילוני, לא יצטרכו לנסוע מחוץ לעיר.
מצד שני אפשר גם לרכז בכלוב אחד כמה חילוניים ולשים בגן החיות במלחה, ובכך לפתור את הבעיה".
רונית, חתמתי. וגם עשיתי קאט פייסט של הפוסט שלך ושלחתי למכותבים במייל שלי. ושוב – בהצלחה.
גרתי בבית הכרם 6 שנים. 3 בארזים ושלוש בשלאין. מאז שעזבתי את ירושלים אני מתקשה לחזור, אפילו כדי לבקר חברים קרובים. מזדהה. אבל קשה לי לחתום על עצומות. מתנצלת. לבי איתכם.
איריס
אה איריס,
טראומה מהעיר ?
שמעתי לא מעט על התופעה הזו,
זה קורה כנראה עם כל מיני מקומות שעזבת שכנראה לא היה לך טוב בהם, שסימלו בשבילך תקופה לא טובה.
אני מכירה גם את התופעה ההפוכה: קרובי משפחה שלי שעזבו את העיר די מזמן, ויש להם רגש מיוחד אליה, וכל פעם כשהם מגיעים לכאן הם אומרים שסוף סוף אפשר לנשום, וכמה שקט וצמחיה וכפריות…
חתמתי. אבל קצת התעצבנתי שבעצומה הזו דורשים גם הערות, אחרת זה לא נקלט.
בעצומות אחרות אפשר רק להביע תמיכה, בלי לפרט הערות.
באמת, גם ההערות שדה חובה ?
מוזר.
נראה לי שמכיני העצומה לא שמו לב,
ומרוב הקריזה, חייבו את כל השדות
:))
מצד שני אפשר להתחכם ולרשום רווח,
או גיל דמיוני.
אתם צודקים כמובן ואני מיד חותמת, למרות שלצערי וליגוני הרב מאוד שירה ואמיר צודקים.
http://www.atzuma.co.il/petition/yovalim/1/
ואת זאת ראית?
שירה, אני רואה שאת מקושרת
:))))
כן, בטח שראיתי, אני מקבלת ישירות מהפעילים את כל המיילים.
ואגב, שמעתי עלייך רבות מענבר ואף ראיתי יצירות שלך מתנוססות בדפי שירה שהם מוציאים, בפסטיבל ספרות שהיה בנחלאות.
כל הכבוד !