א גרוייסע מציעא 3 (הילכות כלה)

על כן העמידה אותה רבנית עצמה לרשות חברתה,
וכך הולכות היו המה ובאות במגע עם מיני רוכלים ורוכלות,
וכל סוחרי ארץ מתדפקים היו בשעריהן להציע להן מרכולתם,
וכל זאת מבלי לחוס ממונה של אותה חברה מצויינה, 
כי כל שקל כסף שהיה בידי הרוכל להשיגו, שואף היה להפכו למאות ורבבות בשקלים,
למען לא ייכחד חלקו וחלק זרעו במחמדי הארץ ומכמני נדלנה.

פה היו הולכות וממששות מיני שש וארגמן, שם בודקות הילכות דמיקוואות ודיני רחיצה
ולבישה ועדים ואף אדים, וידיהן מלאו בעמלנות מרובה ובהקפדה בכל עניינים ממפית ועד 
טבעת, ממחלפות ראש ועד מלבושי החתן הסרבן.

ומראה הכלה המיועדה מצודד היה עד מאד, שערה גולש כעדר העיזים היורד מן הגלעד,
ואפה כמגדל הלבנון, אף על פי כן גמרה אומר בליבה שצריכה היא לאשה צדקת ומיומנה,
שבאותו היום המיועד, תשים עיניה בפוך ושפתיה במיץ השושנים.
 

אף זאת עלה בידיהן של שתי הנשים החרוצות והעמלניות להשיג להן, 
ובתום שבוע של עמלנות מפרכת, ישבו להן בצל התאנה ונחו מעמל יומן.

כיוון שהיו יושבות ונחות, החלו שתי הנשים בשיחה שלשומע הכסיל יכולה בטעות היתה  
להישמע כתפלה,
אולם עבורן עולם ומלואו היה עיסוק הפטפוט, ומעולם לא קימצו בו שתי הנשים המלומדות.

כך יושבות היו בצל התאנה שעייפה מפטפוטיהן והשילה עליה הגדולים עד לשעת בין הערביים,
והמשיכו גם בזמן שקיעת השמש, אוכלות מפירות העץ ומקיימות מצוות שיחה ופלפול,
שכן חברותא רבת שנים שררה בין שתי הנשים,
וכשהיו עוסקות בעיסוק זה, היתה קדושה מיוחדה שורה עליהן,
ואין איש יכול היה להפריען באמצע,
ואיש לא העז להתערב.

עד חצות הליל היו עסוקות בעיסוק הקדוש, עד שהופיע החתן המיועד מבין ענפי העץ הגדול ונשימתו מהירה,
סמוק ומיוזע כל כולו, וקרא לעבר שתי הנשים: