אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
(מחווה לירח)
בלילה בהיר ואפילו קריר
יצאה את ביתה אשה.
היא היתה מוארת בקצוות,
ובעוד כל מיני מקומות,
אבל בליבה חשיכה.
הירח היה מואר כולו,
בלילה ההוא.
היא הלכה והלכה,
וככל שהלכה,
הלכה והתמעטה,
התמעטה והלכה,
החשיכה.
כשירח שקע
חזרה אלומת אור,
את דרכה האירה.
אני אוהבת את המסר, העזקרה העצמית, האינטליגנציה הרגשית שבידיעה להרגיע את עצמה.
תודה,
שיניתי את השיר.
אפשר לקרוא מחדש.
זה יפה, אגדי כזה, אבל סוף הבית השלישי, כשמתברר שזו החשכה, זהו הסוף. לא נראה לי שאפשר להאריך עוד במסר הקונסטרוקטיבי…
תודה, אמיר, אכן אגדתי,
רק שהבית הרביעי הכי חשוב.
היא חוזרת אלומת אור.
קסום,הלכתי בדרך הזאת בלילה המקסים החשוך בהיר קריר.
תודה שבי.
אם הלכת בה גם, חבל שלא נפגשנו.
רונית
שיר קסום ביותר הכל נאמר בצורה שירית מאוד יפה . ואף מובן. אין צורך בהסבר של הבית האחרון . קורא השירה הוא קורא מחודד אחר מקורא רגיל. מבין רמזים.
אני כל פעם מגלה שהסופים של שירים באים להסביר . וזה מיותר. אזכור זאת כשאאזור שוב אומץ לכתוב שירים.
🙂
מירי
ומירי, הייתי רוצה מאד שתאזרי אומץ לכתוב שירים !!
למה לא ?
מתאים לך.
שיר יפה! הייתי מסיים אחרי הבית השלישי.
תודה!
קראתי את הערותיכם על "עד הבית השלישי" ובעקבות זה שינתי פונט של האחרון והרחקתיו למי שעבורו זה מיותר. ככה עדיף בעיני.
עבורי ה"חזרה אלומת אור והאירה את דרכה" חשוב.
פשרה מכובדת . עד שתבוא אלומת אור ותאיר פתרון בלי לגמרי לוותר על הרעיון המעניין החדש שנוצר במשפט.
לא לותר
בשום אופן לא פשרה,
מה שמתאים לי בעקבות אינפוט שלכם.
!
:))