בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים

  הוא שוכב שעה. אולי שעתיים. לבסוף היא חוזרת. סתם עצר ליד עמוד. מרגיש גלגל של אופניים. נדרס. היא נופלת כמה מטרים ממנו. בשקט צועקת. ברוגע קמה מסדרת. מקללת. מסתדרת. עולה על האופניים ומיד רוכבת. מהר. הוא ממשיך לשכב שעה. אולי שעתיים. מחפש להבין איך הגיע לכאן אחרי כל כך הרבה שנים. כך סתם. ברחובות. לבד. היה לו בית. משפחה. ...

פרידה מוזרה כך סתם באמצע החיים שתיים עשרה שנה או לפעמים רק שבועיים מאבקים מתמונות מעט רגעים יפים כמו ילדים עדות למה שהיה עדות למה שיכל היה להיות

לצפייה

  אין דבר בודד יותר מהטיגריס. חוץ מהסמוראי. כותרת פתיחה לסרט של מלוויל. ציפור קטנה בכלוב. אלן דלון יושב לבד על מיטת יחיד בחדר. רוצח שכיר עם מעיל גשם וכובע. בורסלינו. צרפת. אלף תשע מאות ומשהו. פאזל קטן. שלושים וחמישה חלקים. טיגריס שוכב על דשא מוקף עצים. אבי הביא את הפאזל מלונדון לפני שלושה עשורים. נסע למספר חודשים להתמחות בבי.בי.סי. ...

הוא לוקח ספר מהמדף. החיים הוראות שימוש. הוא זקוק לזה. דירה קטנה. ארבעה חדרים. חלון עם מסגרת עץ יוקרתית פונה אל שורת ברושים. מדף הספרים נקנה בסמוך לקניית הדירה. מבצע עם שידת עץ יוקרתית לטלביזיה. סט. במקום שש עשרה אלף שקלים רק ארבע. את מגירות השידה הנמוכה חוסם שולחן סלון יוקרתי שנקנה באותה חנות מספר שבועות אחרי. קצת שרוט ממשחקים ...

הוא דיבר איתה בדיוק פעם אחת בטלפון. כך סתם במקרה היא שלחה לו את המספר. באינטרנט. הם דיברו אולי שעה אולי שעתיים. בעיקר מילים. סיפורים. זיכרונות. שלה. לא שלו. הוא זוכר שיחה אחרת. פעם. הוא צעיר יותר. אולי בצבא. אולי אחרי. גם אז דיבר שעות בטלפון. איתה אחרת. כך סתם במקרה היא מסכימה לתת לו את המספר. הוא רושם אותו ...

היא רק מצצה לו. גם ככה היא לא כלכך האמינה בסקס או חלילה נמשכה אליו. בעיקר לא עכשיו. שסוף כל סוף היא מתחילה ללמוד באוניברסיטה בתל אביב. בחוג לקולנוע או אולי למשחק. היא תשתה קפה בכניסה הראשית. בקיץ תבוא עם בגדים קצת יותר חושפניים מהרגיל ואז תחליף אותו. תמצוץ למישהו אחר כל הדרך לחופה. היתה מדמיינת לעצמה את עצמה בלבן. ...

בטיסה חזרה לישראל האלמנה דפדפה במחברת. היא זיהתה את כתב ידו החסר של בעלה. לפעמים אהבה לצטט את וולך, תמיד אמרה לו שהלבן הזה עוד ישגע אותו. היא לא ידעה עד כמה. להלוויה שלו לא הגיעו החברים. כנראה שלא היו לו. היא גם לא טרחה להודיע על מציאת גופתו לילדים, שכן אלו מזמן מטיילים בעולם, לא ידעו אפילו כי נעלם. ...

"היום נרצחה ילדה בת 12, ובצבא הגנה לא ידעו איך להסביר להורים המומים קליע אחד מיותר בגופה. שותה קפה של בוקר, טובל בתוכו עוגיה. שום עונג לא פושט בי, ממשיך להרגיש מקרי ובן חלוף…". כך נפתח יומנו של ג. אשר נמצא לצד גופתו המרקיבה, בתוך מכולה של רהיטים בעיר קופנהגן שבדנמרק. זהותו של ג. התבררה רק כעבור מספר ימים בקונסוליה ...