בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים

הוא דיבר איתה בדיוק פעם אחת בטלפון. כך סתם במקרה היא שלחה לו את המספר. באינטרנט. הם דיברו אולי שעה אולי שעתיים. בעיקר מילים. סיפורים. זיכרונות. שלה. לא שלו. הוא זוכר שיחה אחרת. פעם. הוא צעיר יותר. אולי בצבא. אולי אחרי. גם אז דיבר שעות בטלפון. איתה אחרת. כך סתם במקרה היא מסכימה לתת לו את המספר. הוא רושם אותו ...

היא רק מצצה לו. גם ככה היא לא כלכך האמינה בסקס או חלילה נמשכה אליו. בעיקר לא עכשיו. שסוף כל סוף היא מתחילה ללמוד באוניברסיטה בתל אביב. בחוג לקולנוע או אולי למשחק. היא תשתה קפה בכניסה הראשית. בקיץ תבוא עם בגדים קצת יותר חושפניים מהרגיל ואז תחליף אותו. תמצוץ למישהו אחר כל הדרך לחופה. היתה מדמיינת לעצמה את עצמה בלבן. ...

בטיסה חזרה לישראל האלמנה דפדפה במחברת. היא זיהתה את כתב ידו החסר של בעלה. לפעמים אהבה לצטט את וולך, תמיד אמרה לו שהלבן הזה עוד ישגע אותו. היא לא ידעה עד כמה. להלוויה שלו לא הגיעו החברים. כנראה שלא היו לו. היא גם לא טרחה להודיע על מציאת גופתו לילדים, שכן אלו מזמן מטיילים בעולם, לא ידעו אפילו כי נעלם. ...