בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים

יותר משנתיים התכוננתי למעמד. נלחמתי בכל השדים והמפלצות. אלו שהופיעו מולי. אלו שיילדתי מתוכי. חרב הסמוראי שלי עדיין נוטפת מדם הפחדים שלי. רק מי שחצה תהום יודע שאין לאן ליפול. עם כוכב ראשון של בוקר אני עומד מולה. חשוף. המילים שלי ריקות מתוכן. מתפוגגות בתוך שתיקה. מושיט לה את חרבי השבורה. עוזר לה לנעוץ אותה עמוק בתוכי. למול אותי פעם ...

אולי המיתוס הגדול ביותר של עולם הפורנוגרפיה הוא סרט הסנאף. ניקולאס קייג’ בשמונה מ”מ יוצא למסע קולנועי הזוי בעקבות יצירה שכזה – נערה נאנסת ונרצחת לעיני עדשת המצלמה. ספק אגדה אורבנית – מעולם לא הוכח שבאמת קיימים סרטים שכאלו, ואם אכן צולמו, אז הרוצח והגופה אכלו את כל הפופקורן לבד. האם באמת אפשר להוכיח את קיומם של הסרטים ללא מציאת ...

אינני יודע מהן הסיבות שבגללן אני חוקר את הזמן.  דבר אחד אני יכול לומר עלייהן בוודאות:  הן נעוצות בזמן,  וככאלה הן לא מפסיקות להשתנות