בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים
אולי המיתוס הגדול ביותר של עולם הפורנוגרפיה הוא סרט הסנאף.
ניקולאס קייג’ בשמונה מ”מ יוצא למסע קולנועי הזוי בעקבות יצירה שכזה – נערה נאנסת ונרצחת לעיני עדשת המצלמה.
ספק אגדה אורבנית – מעולם לא הוכח שבאמת קיימים סרטים שכאלו,
ואם אכן צולמו, אז הרוצח והגופה אכלו את כל הפופקורן לבד.
האם באמת אפשר להוכיח את קיומם של הסרטים ללא מציאת הגופה?
אולם מה שמוצנע בפרטי, חשוף לכל בפומבי.
המדינה היא בעלת הזכויות היחידה על הפקתן של סרטיי הסנאף.
תחת סמנטיקה אחרת הם קוראים לזה
תעמולה, הסברה, מלחמה על דעת קהל,
במיסדרנות אפילו קוראים לזה מלחמה על רייטינג…
החל מ ה 11.9 – אז שצפינו במגדלים קורסים,
תעשיית סרטיי הסנאף נכנסה למיינסטרים האמריקאי והעולמי
יוצרת לגיטימציה לקופרודוקציות נוספות….
מבטיחים לנו
צפייה מהנה במקום בו הוירטואלי והממשי נפגשים
צפייה מהנה ב
מוות.
יוצרים וצופים,
כולנו ממזרים חסרי כבוד
רגע, משהו בכלל מדבר כאן על טרנטינו ועל צוותי הצלמים מכל העולם ומכל הצדדים שהוזמנו למשט האחרון?
רואה פרק נוסף ב CSI
אולי זאת רק אני. יש סיכוי סביר שכן. אבל לא הבנתי מה רצית להגיד מהפיסקה השנייה והילך.
אוי, פתאום נזכרתי בסרט הזה של קייג'. הוא יצא לפני איזה עשור ?
נדמה לי שמאז שתחנת CNN סיקרה את מלחמת עיראק בתקופת בוש האב, המושג סנאף השתנה מן היסוד
יש בזה משהו