מפגש שני

היא רק מצצה לו. גם ככה היא לא כלכך האמינה בסקס או חלילה נמשכה אליו. בעיקר לא עכשיו. שסוף כל סוף היא מתחילה ללמוד באוניברסיטה בתל אביב. בחוג לקולנוע או אולי למשחק. היא תשתה קפה בכניסה הראשית. בקיץ תבוא עם בגדים קצת יותר חושפניים מהרגיל ואז תחליף אותו. תמצוץ למישהו אחר כל הדרך לחופה. היתה מדמיינת לעצמה את עצמה בלבן. לבן. עד אז היא פשוט תמשיך להיות איתו. בלי לשכב. כמו שלמדה. כמו הדייאט קולה והקפה נטול קופאין שאיתם היא פותחת את הבוקר. מין נטול מין. היא לא זונה והיא לא מוכרת את עצמה בזול. אפילו שהיא חיה בדירה שלו. הוא ימשיך לחשוב את עצמו טיפוס רומנטי והיא תמשיך לחשוב שהוא נהנה. האיזון המושלם לזוגיות עלפי ההורסקופ של מעריב או ידיעות. מה שיותר טוב. פעם היתה קוראת לאישה. היום היא מחפשת את הסוד בעיתוני הגברים. הם נפגשו במקרה. היא היתה בדיוק לפני והוא היה בדיוק אחרי. הוא לא הרבה לדבר איתה על כלום. רוב הזמן היא נהנתה מהשתיקות שלו. הוא היה אינטלקטואל כזה – אחד שקורא המון אבל לא מספר מה. היא לא חיפשה מחוייבויות לכן חייו האישיים לא ממש סיקרנו אותה. כשהוא כבר סיפר משהו. היה בזה מן הרחמים העצמיים. קורבן. של כולם. של כולן. היה מדמה את עצמו לתחנת דלק – בחורות עוברות, מתדלקות ונוסעות. גם לסמים היא ידעה לנצל אותו. היא לא התביישה בזה. היא אהבה לגלגל. היה עושה לה כיף בין האצבעות. בריאות. ובסוף החמימות הרטובה על הפנים. היתה נהנית לראות את עצמה מול המראה. רזה. חטובה. פנטזיה של כל בחור ישראלי ממוצע. חזה מוצק ללא חזייה. היא לא היתה מתביישת. מפלרטטת עם כולם. לגבי האחרות שאולי הסתובבו איתו היא לא ידעה. אבל מבחינתה שלה הוא צדק. היא איתו ולא לאורך זמן. עד האביב או אולי עד הקיץ הבא. ועכשיו חורף והיא חוסכת כסף בחימום. היא לא עובדת, והוא משלם את כל ההוצאות. היא לא ידעה במה הוא עוסק. או אם בכלל. היא רק ידעה שהוא בדיוק אחרי ושעדיף לא לשאול. שאלות היו מעצבנות אותו. בייחוד שלא היו לו תשובות. הוא לא ידע לומר מה שלומו. ולא ממש עניין אותה. בתחילה היא נמשכה לשתיקות שלו. היא ראתה בזה משהו רומנטי. הוא היה קורא. היא היתה מוצצת. הוא היה שותק. לפעמים נאנח. לפעמים היו יוצאים לבית קפה לעיתים רחוקות לסרט. הוא היה נרדם. היא היתה מזמינה. הפוך קטן. הוא כוס מים. הסביר שהוא חוסך. חשבה שהוא קמצן. היתה משאריה טיפ לחברה שעבדה שם. היה תמיד מדוכדך. פעם חיטטה לו במגרה. מצאה שם ספר באנגלית. תרגום של סאד. מגורה מינית קראה על שתי ילדות וכומר. נזכרה בילדותה שלה. מושב קטן בצפון. היתה קצת עצובה. לא אהבה להזכר. מחזירה את הספר למגירה. מוצאת שם מחברת. אולי יומן. אולי ספר שירים שמעולם לא פורסם. מתחבאת פעם נוספת בשירותים. קוראת. הוא כתב שם על טיול אופניים בצרפת ועל כך שמעולם לא עזב את הארץ. גם לא אחרי שנזרק מהצבא. גם לא אחרי שסיים בהצטיינות את החוג לפילוסופיה. הוא כתב שציונים זה עניין בירוקרטי. הוא כתב כי כאקט של מחאה הוא שרף את כל המחברות שלו. הוא כתב שגם את המחברת הזאת הוא ישרוף. אולי עוד יום. אולי עוד יומיים. הוא כתב שהוא גר עם סטודנטית למשחק או אולי לקולנוע. הוא כתב שהיא לא ממש מעניינת אותו. כתב שהיא יפה. כתב שהיא אוהבת למצוץ לו. היא חייכה. לא שינה לו הרבה. לא שינה גם לה. הוא כתב שהיא דומה לאמא שלו. כתב שהוא מסתפק במועט. כתב שהם לא רבים. לא היה על מה. כתב שהוא רצה להיות מדען כמו אבא. שלו. אבא שלה היה רפתן. כרסתן. חרמן. כתב על אירוע מצער בשטחים. בעיתונים כתבו שהרג ילדה. האשימו אותו שלחץ על ההדק מוקדם מדי. כתב שאחר כך וידא הריגה. כתב שהורידו אותו בדרגה ושחררו אותו עם אות קלון מהצבא. כתב שהוא מופתע שכולם מפנים לו את הגב. אחרי החקירה הוא שרף את תעודת הזהות. עכשיו הוא נעלם. עדיין כאן. כתב שהוא רוצה לחזור לכפר ולהתנצל בפני המשפחה שלה. יום אחד. הוא יחזור ויתנצל. יצא למסע של חרטה. קצת דפים ריקים. קצת דפים תלושים. בהערת שוליים קטנה על העטיפה מאחור הוא כתב שאתמול אבא שלו נפטר או שאולי זה היה היום. הוא כתב שמצאו את הגופה המרקיבה שלו בתוך מכולה בקופנהגן. הוא כתב שהוא קרא את זה במקרה באינטרנט. הוא כתב שהוא ישב באחד מאותם בתי הקפה בכדי להתעדכן במה שחדש בעולם. וזה היה בהחלט חדש. היא גמרה. היא סיימה לקרוא. היא הורידה את המים והחזירה את המחברת למגירה. בלילה שהוא חזר היא העיזה לראשונה לשאול אותו לשמו.