פרידה שנייה

אין דבר בודד יותר מהטיגריס. חוץ מהסמוראי. כותרת פתיחה לסרט של מלוויל. ציפור קטנה בכלוב. אלן דלון יושב לבד על מיטת יחיד בחדר. רוצח שכיר עם מעיל גשם וכובע. בורסלינו. צרפת. אלף תשע מאות ומשהו. פאזל קטן. שלושים וחמישה חלקים. טיגריס שוכב על דשא מוקף עצים. אבי הביא את הפאזל מלונדון לפני שלושה עשורים. נסע למספר חודשים להתמחות בבי.בי.סי. אומרים שבכיתי המון בשדה התעופה. ילד בן ארבע מסביר לי כי לא ניתן להתחיל את הפאזל הזה מהרכבת המסגרת. קודם צריך לבנות את הטיגריס. הקווים שעל גופו מתווים את צורת חיבור החלקים. כמו הקווים שעל גופי. פייה מאוננת על גבי. כבר המון שנים שהיא מסרבת ללכת. לא מסיימת. לעולם לא. גומרת. מתווה של תשוקות. פנטזיות ממומשות. ריקות. שני אבות ושני בנים יושבים לצד שולחן בגינה. מתבוננים בתמונה ומפרקים את הפאזל. אב אחד קורא עיתון. ילד חוזר לביתו. אחותו מתבוננת לא מבינה למה אני לא. אב – בן. לא פה לא שם. טיגריס ללא מסגרת.