בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים
הוא לוקח ספר מהמדף. החיים הוראות שימוש. הוא זקוק לזה. דירה קטנה. ארבעה חדרים. חלון עם מסגרת עץ יוקרתית פונה אל שורת ברושים. מדף הספרים נקנה בסמוך לקניית הדירה. מבצע עם שידת עץ יוקרתית לטלביזיה. סט. במקום שש עשרה אלף שקלים רק ארבע. את מגירות השידה הנמוכה חוסם שולחן סלון יוקרתי שנקנה באותה חנות מספר שבועות אחרי. קצת שרוט ממשחקים של ילדים. בן ובת. עכשיו במיטה ישנים. חלקים של פאזל מפוזרים על הרצפה. חלקם על השולחן. ציור של שודדי ים. ארבעים ושמונה חלקים. אחד חסר. מחר הבן שלו מוצא אותו מתחת לכורסא. כחולה. כזאת שנוח להירדם עליה. על השידה טלביזיה. ממול ספת שלושה חלקים בצבע צהוב. גם עליה נוח לישון. ליד החלון הגדול ישנה ספת שני חלקים בצבע כתום. מתאימה לנמנום של אחר הצהריים. הצבעים נבחרו בהתאמה לציוריי השמן הגדולים המכסים את הקירות. שולחן אוכל עגול מעץ יוקרתי שנקנה עשרים שנה קודם לכן בפאריס. הוא ילד. הוריו הביאו איתם כשחזרו לישראל. מעל ציור שמן עם כותרת באנגלית. בישול פילוסופי. כל הציורים צוירו בידי אותה הציירת. אמא שלה. הבן שלו מחזיק מכחול מגיל שנה וחצי. פותח את הספר. בין שני עמודים מונחת מעטפה קטנה בתור סימניה. פותח את המעטפה. קורא ברכה שנכתבה אתמול. אולי שלשום. אולי לפני שנה. ששום יום אהבה לא יפסח אלינו. אוהבת. אותך. מחזיר את הפתק למעטפה. את המעטפה מחזיר אל בין עמודי הספר. את הספר מכניס לתיק. בין בגדים. תיק רחצה. נייר טואלט וסדין. כמו בצבא. תמיד מסתובב שם עם תיק. ארוז. מסודר. שבכל רגע יוכל ללכת. ועכשיו הוא יוצא מכאן. אולי מביתם. אולי מביתה. עוזב את ילדיו ישנים. הם כבר יודעים. מבינים. מחכים. שילך. שיחזור. שיהיה שקט. היא מתבוננת בו. מעיזה לשאול לאן. הוא לא עונה. שלא יבכה. אין יותר מקום לפריים ימינה או פריים שמאלה. קאט. אוטובוס. כמו תמיד. רק בלי הילד ולא בדרך לגן. החופשי חודשי מקנה לו אינסוף נסיעות חינם לשום מקום. ועכשיו הוא בדרך לשם. הלבן הזה עוד ישגע אותו. כך היא תמיד אומרת לו. כך הוא תמיד חושב. הוא יודע. הוא משתגע. זה בסדר. מותר. כמו אז במחסן. אות אחרי אות. מילה אחר מילה. מוחק את הלבן. הוא לא משתגע. הוא כבר יושב שלושים ושש שנים מרצה את עונשו בבית הכלא של זיכרונותיו. מאסר עולם ללא אפשרות לחנינה או תנאי. יום אחרי יום. תאריך אחרי תאריך. הילדים למעלה מתרחצים. והוא למטה. היכן שמותר לו. לחשוב. ועכשיו הוא נע בתוך העבר הלא מתוארך. עולם שאף פעם לא היה הווה. שלוש קומות מתחת. מחסן. ארבע מטרים רבועים. בטנה של ספרים. מדפים ישנים. מתפרקים. חלון קטן עם רשת. מחשב. בקבוקים קטנים ריקים. נוזלים בצבעים שונים. מקלדת. עשן. סימנים של אפר סיגריות. הוא כבר לא מעשן. משקר את עצמו עם כל שקל מחדש. ערמות של דפים. A4. מודפסים. קרועים. זרוקים. מקשקש עליהם הערות עם עטים. כחול כנגד השחור של המדפסת. ירוק בכדי לברוח מהכחול. אדום. רושם מחדש את מה שמחק. היום הוא כבר יודע שמה שהוא מתחיל הוא כבר התחיל. יודע שמה שהוא סיים לפני שנים לעולם לא יסתיים. ובכל זאת היא משכיבה אותם לישון. פעם היה כותב שאם הוא צריך ליצור את היצירה האחת הוא מתחתן ומביא ילד לעולם. היום יש לו שניים. הוא רוצה לספר להם סיפור על השבלול ולוויתן. הם מזמן ישנים. בבוקר הוא מכין להם שוקו. מחר הם מתעוררים. מחפשים אותו בסלון. על הספה הכחולה. מחפשים אותו מתחת לשולחן. הוא כבר לא שם. יוצא לטיול על זנב הלוויתן. הוא. שבלול. יוצא לראות עולם. הבן שלו מסיים לבד את הפאזל.
דמעה