אחרית הדבר

"היום נרצחה ילדה בת 12, ובצבא הגנה לא ידעו איך להסביר להורים המומים קליע אחד מיותר בגופה. שותה קפה של בוקר, טובל בתוכו עוגיה. שום עונג לא פושט בי, ממשיך להרגיש מקרי ובן חלוף…". כך נפתח יומנו של ג. אשר נמצא לצד גופתו המרקיבה, בתוך מכולה של רהיטים בעיר קופנהגן שבדנמרק. זהותו של ג. התבררה רק כעבור מספר ימים בקונסוליה הישראלית. אשתו הגיעה במיוחד מירושלים בכדי לטפל בכל הרישומים ההכרחיים לשחרור הגופה והטסתה חזרה לקבורה בישראל. על מצבתו היא חרטה "נולד ומת נוסע סמוי". כמו כן, נאלצה אותה אישה מסכנה לשלם את מחיר הנזק שגרם בעלה המנוח לרהיטים במכולה. היו שם סלון עור, שולחן כתיבה מעץ יוקרתי, ושידה אשר במגירותיה הוא עשה את צרכיו. למרות זכותה המשולמת – כמה אלפי דולרים -, היא סירבה לרהט את ביתה ברהיטים הדנים החדשים, אותם, בהתלהבות רבה, רכשתי ממנה מיד במחיר מלא. בתוך עליית גג, אותה שכרתי במיוחד לצורך העניין, מיקמתי את הרהיטים באותה צורה צפופה, כפי שנארזו במכולה. לחדר משוחזר זה, הייתי מגיע בשעות הערב הקרות, פותח חלון קטן, מעשן מקטרת, ומתרגם את היומן, שאת דבר קיומו הסתרתי מהאלמנה. מנסה להבין את מחשבותיו, את שעות חייו האחרונות של המנוח בתוך אותו ארגז רהיטים שעל אונייה בלב ים. עם מעט מאד חמצן ג. הספיק להשלים רק מחברת אחת. כאשר השלמתי את מלאכת הפענוח, מסרתי את היומן לאישה, בטענה כי מצאתי אותו חבוי בתוך מגירה קטנה וסודית בשידה המצחינה. בימים אלו, לאור בקשותיי החוזרות ונשנות להביא את היומן לדפוס ללא כל עריכה או התערבות מבחינתה, האלמנה הסכימה לפרסמו. למעט מספר מקומות שם כתב היד אינו ברור ובחלקו מחוק, נעשתה מלאכת פרשנות והשלמה מתוך רוח הדברים.

ס. ק.
מוצא היומן והגופה. קופנהגן. דנמרק. היום.