בים שבין הפילוסופיה ובין הקולנוע יוצר סרטים
הוא שוכב שעה. אולי שעתיים.
לבסוף היא חוזרת.
סתם עצר ליד עמוד. מרגיש גלגל של אופניים. נדרס.
היא נופלת כמה מטרים ממנו.
בשקט צועקת. ברוגע קמה מסדרת. מקללת. מסתדרת. עולה על האופניים ומיד רוכבת.
מהר.
הוא ממשיך לשכב שעה. אולי שעתיים. מחפש להבין איך הגיע לכאן אחרי כל כך הרבה שנים.
כך סתם. ברחובות.
לבד.
היה לו בית. משפחה. ילדים שאהבו אותו. שיחקו איתו. ועכשיו.
לבד.
מרים עוד רגל להשתין.
בלילות. בעיקר בלילות.
|
הוא שוכב שעה. אולי שעתיים. מתבונן בכוכבים. בעוברים ושבים. ברחובות הריקים.
עוצם את העיניים. מתבונן בה חוזרת.
לוקחת אותו.
בהתחלה למרפאה. אחר כך לביתה. גם כך לא היה לו לאן ללכת ולה לא היה אכפת.
הדירה שלה קטנה. צפופה. נעימה.
|
בעל הבית – חתול – לא אוהב את הכנסת האורחים הפתאומית הזאת. שלה.
ועוד סתם מישהו מהרחוב – רק שלא יגע לו בדברים.
בבגדים.
באישה.
|
לשמחת החתול היא לא רצתה להתרגל ובעקבות צו פינוי שהוציא,
היא מבקשת ממנו ללכת. להתרחק. להעלם. שלא יחזור יותר. היא כבר תמצא משהו אחר.
מוצא ספסל. שוכב.
כוכבים. אורות של העיר. עוברים ושבים. רחובות ריקים.
מרים עוד רגל.
משתין.
|
בלילה הוא חולם על מזרון קטן לצד מיטתה.
מציץ בה נרדמת עירומה. מלטפת את בעל הבית שמגרגר בשמחה.
מלקק את הקווים שאורות העיר ציירו על עורה.
אוהב אותה. שוכב איתה. אישה.
לוגם ברוך את נוזלי גופה.
מחפש להרים עוד רגל
נופל. מרטיב את פרוותו.
משתין על עצמו.
|
מחר,
אולי מחר,
משהי תדרוס אותו שוב
נהדר, הדיבור מתוך ראש של כלב.עצוב ומקבל את הדין.אני גם הייתי ממציאה לכלבה שלי דיבור פנימי שכזה, ולרוב הסתכלו עלי כאל משוגעת…זה כלב !
אבל כלב זה יותר מכלב, רק הוא לא יודע את זה…
העבודה מאוד מעניינת, של מי?ומה הטכניקה?
וואו, איזה ספור, מן סרט קצר,חתולי, גברי,פנטסטי ואמיתי, אהבתי גם את הצילום{ציור?}למטה
יפה. תסתכל על זה – יכול לעניין אותך:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4190&blogID=114
… בסוף הם תמיד מסיימים עם כלב אחר…