שיא הרגש משורר

כְּמַמְשִׁיכָה אֶת הַלַּיְלָה הָפַכְתְּ הַבֹּקֶר אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה.   הַמִּטָּה הַסְּתוּרָה שִׁנְּתָה מְקוֹמָהּ וְעַל שִׁדַּת הָעֵץ הֶחְלִיפוּ מָקוֹם חֶפְצֵי-הַנּוֹי הַזְּעִירִים מַדִּיפֵי רֵיחֵךְ.   עַל הַקּוֹלָב נִכְחִי תְּלוּיִים מִכְנָסַיִךְ,   בִּמְעַט דִּמְיוֹן נִתָּן לִרְאוֹת אֵיךְ כְּמוֹ נֵד בּוֹהֵק, גּוּפֵךְ הַלָּבָן נִשְׁלָף מִתּוֹכָם.  

לֹא פַּחַד הָיָה זֶה, הָיְתָה זוֹ חֲרָטָה.   מַשֶּׁהוּ בִּי בְּכָל זֹאת לֹא הִתִּיר לִמְחוֹת אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּצְצוּ עַל פָּנַיִךְ.   מְשַׁעֵר אֶת מְקוֹמֵךְ נָעַצְתִּי מַבָּט בָּאֲפֵלָה, תּוֹהֶה אִם אַתְּ יְשֵׁנָה אוֹ מִתְחַזָּה כְּכָזוֹ.   הַהֹוֶה שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ הֶעָבָר שֶׁלָּנוּ, מֻרְכָּב מִפִּסּוֹת-טְרִיוְיָה שֶׁאֲנִי מְשַׁרְבֵּט כִּכְפוּי-שֵׁד, בְּלִי הֶרֶף, עַל הַנְּיָר.  

חֶטְאֵנוּ הַקַּדְמוֹן הוּא אוּלַי חֵטְא הַפְּרִישָׁה הַמֻּקְדֶּמֶת לִישֹׁן.   פְּנִיּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן כְּמוֹ בְּעָגַת אֲסִירִים:   נְקִישׁוֹת קְצוּבוֹת-מֻסְכָּמוֹת עַל הַדֹּפֶן הַמתוחה שֶׁל בטנך.   הָעִנְיָן נָעוּץ אוּלַי בְּכָךְ שֶׁבְּמִקְצָת הַשָּׁעוֹת שֶׁאָנוּ יַחַד אֲנִי מְנַסֶּה לִפְרֹעַ לַשָּׁוְא אֶת חֶשְׁבּוֹן הָרְגָעִים הַחֲסֵרִים.      

  מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ, הַשָּׁנִים הַנּוֹקְפוֹת אֵינָן מַטּוֹת לְךָ חֶסֶד יוֹתֵר.   שְׁנָתְךָ הַקַּלָּה נוֹתְרָה חֲרוּצַת-אֵימִים כְּשֶׁהָיְתָה.   הַזִּכְרוֹנוֹת הַמָּרִים חוֹצִים אוֹתְךָ בַּעֲקַלָּתוֹן, יֵשׁ לָהֶם מִין הֲנָאָה מְשֻׁנָּה לְכוֹפֶפְךָ עַד בִּרְכַּיִם.   אַתָּה נִזְכָּר כָּעֵת אֵיךְ לֹא יָכֹלְתָּ לִשְׁבֹּר אֶת הַכּוֹס בַּחֲתֻנָּתְךָ, שְׁלֹשִים שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן.  

בְּמַבָּט מָלֵא הוֹדָיָה אֲנִי חוֹצֶה בִּמְהִירוּת אֶת הַחֲדָרִים,   חוֹרֵץ עַל נַעֲלַי כְּעַל קַת הָאֶקְדָּח אֶת מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ עָלַי בֵּינֵיהֶם.   אָפְנוֹת עָלוּ וְיָרְדוּ, שִׁנּוּיֵי סִגְנוֹן הִכְתִּיבוּ הַחְלָפַת רִהוּט, בִּגּוּד וּמוּצְרֵי חַשְׁמַל.   הַיְלָדִים בֵּינְתַיִם גָּדְלוּ, בָּגְרוּ, צִמְּחוּ שֵׂעָר בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת בַּגּוּף שֶׁהוּא צוֹמֵחַ בִּי.  

הַמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, מִטְבָּח בֻּרְגָּנִי לְכָל דָּבָר.   בְּרָזִים מִנִּיקֶל, תַּנּוּר, מֵדִיחַ, מַצְנֵם חָדָשׁ עַל הַשַּׁיִשׁ.   חַיִּים שְׁלֵמִים אָנוּ מַעֲבִירִים עַל הַשַּׁיִשׁ. לֹא מַעֲבִירִים עָלָיו, מַעֲבִירִים לְצִדּוֹ.   מַדְבִּיקִים בְּאַהֲבָה אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם, יְמֵי חַיֵּינוּ, לְעִסָּה גּוּשִׁית אַחַת שְׁלֵמָה.      

  חֲלוֹם רָחוֹק, כְּמִין סֶרֶט שָׁחוֹר-לָבָן שֶׁאֲנִי צוֹפֶה בּוֹ יְחִידִי.   אַבָּא נִצָּב בְּקַדְמַת חֲנוּתוֹ, גַּבּוֹ מִתְנַכֵּר אֶל הֲמֻלַּת הָרְחוֹב.   עַיִן אַחַת צוֹפִיָּה אֶל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, עַיִן שְׁנִיָּה, אוֹהֶבֶת, עָלַי.   בְּמַבָּטוֹ הַמְצֹעָף  אֲנִי קוֹלֵט חֲלוֹמוֹת וְשִׁבְרָם:  נוֹגַעַת לַלֵּב כַּמּוּת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְמַמֵּשׁ בְּעוֹדוֹ חַי.    

הַשְּׁתִיקָה שֶׁמְּלַוָּה אוֹתִי מִזֶּה זְמַן, דּוֹמָה לִשְׁתִיקַת הַתִּיקָנִים הַמְשַׁחֲרִים לָטֶרֶף בְּחֶבְיוֹן הַקִּירוֹת.   דִּמְיוֹנִי הַדַּל דּוֹלֵק אַחֲרֵיהֶם בְּנַעֲלֵי-בַּיִת   וּכְמוֹתָם, אֲנִי מִתְכּוֹפֵף וּמֵפִיחַ חַיִּים בִּמְכִתּוֹת-הַזְּמַן הָאֲבוּדוֹת.   לְמָשָׁל, הַחֲפָצִים שֶׁנּוֹתְרוּ בִּמְגֵרוֹת אָבִי אַחֲרֵי מוֹתוֹ: סֵפֶר תְּהִלִּים קָטָן, זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, זוּג מִסְפָּרַיִם חֲלוּדִים.  

  אַזְכָּרָה לַצִּפּוֹר שֶׁהָרַגְתִּי בְּשׁוֹגֵג בַּדֶּרֶךְ לִרְחוֹבוֹת, לְאִמָּא.   הִיא עָמְדָה בְּמֶרְכַּז הַכְּבִישׁ כִּמְעַט בְּלִי נִיעַ, מְסֻרְבֶּלֶת שָׁנִים, לְבָנָה מֵעֲיֵפוּת.   הַהִבְהוּב הָרָפֶה שֶׁלָּכַדְתִּי בְּעֵינֶיהָ רֶגַע לִפְנֵי הַחֲבָטָה,   הִטְעָה אוֹתִי לַחְשֹׁב שֶׁהִיא שָׂשָׂה לְהִתְאַבֵּד.    

  בְּקֹשִי יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ בַּחֲשֵׁכָה, אוֹר קָלוּשׁ הֵאִיר אֶת צִדָּן הַשְּׂמָאלִי, זָהַר עַל הַלֶּחִי וְהִבְהִיק כְּמוֹ דִּמְעָה בָּעַיִן. רַגְלִי הַמֻּנַּחַת בֵּין רַגְלַיִךְ חָשָׁה בִּתְנוּעַת הִתְכַּוְּצוּת מַתְמֶדֶת שֶׁל שְׁרִירִים בְּדוֹמֶה לְרִטּוּטֵי הָבשר מִתַּחַת לְעורו  שֶׁל סוּס בְּנַסּוֹתוֹ לְגָרֵשׁ זְבוּב טוֹרְדָנִי.