שיא הרגש משורר

ביקור בוואדי ניסנס עם זהבה, אשתי היקרה. הוואדי היה לנחל-אכזב עם מעט אירועים, שווקי-העתיקות מסתבר, פתוחים רק בשבתות.   זעיר-פה זעיר-שם ראינו יצירות אמנות או מיצגים. לא מספיק, אבל פיצנו עצמנו במוזיאון חיפה ולאחר מכן במוזיאון קטן אך חכם ואיכותי "טיקוטין",   שם הוצגה תערוכה של אמנים יפניים בנושא ה"מגדר": יפן הישנה ויפן החדשה, תיאטרון לגברים בלבד (קאבוקי) ותיאטרון מודרני ...

1 החופשה המאולצת שנטלתי לעצמי, קצרה מכדי שאוכל לצקת בה תוכן ממשי.   צלצול הטלפונים מציק לי כל הזמן, כתיבת השירים נדחקת מפני מצוקת האשראי. 2 התה הבוקר סר-טעם. צבעו הקלוש, טעמו המבחיל, את מבינה, אינם לרוחי.   אל תכעסי שהרחקתיו ככה, הוא לא שווה בטורח המחשבה אפילו. 3 אני בבקרים כמו גולם חבול, מרים ידיים ומורידן במהירות לפי פקודה. ...

הזכרון הראשון שלי אין לו קולות: מין תמונה אילמת בשחור לבן החוצה את הזכרון ואני תופש עצמי לפעמים רוצה לשחזר חלקים גדולים מחיי. למשל, גן אסתר ברחובות בבוקר שמשי לאחר גשם. אני בן חמש. אני וכמה ילדים משכשכים מגפיים בשלוליות-המים, מיידים רגבי בוץ לחים זה על זה.  

המחר הינו למעשה תוגת הזיכרון המנחם של האתמול.   מערכות-החיים בדומה למחזה חולפים על פנינו וידינו קצרה מלשלוט בהם.   הבימוי הסתיים, הליהוק נעשה, התפקידים חולקו, כך וכך עותקים הודפסו, כרזות הפרסום ניתלו.   לא נותר אלא לצאת למרפסת, לצפות בשקט בממטרות המסתייפות על כר-הדשא ולהתפלל.