שיא הרגש משורר

הייתי צריך חמש קריאות של השיר לפני שהרגשתי שאני יכול להגיב. אתה משחק עם המלים בכל כך הרבה רבדים: למשל, השימוש בביטוי "הבכי נקשר בעיני" שמזכיר תפילין עוד לפני שמגיעים להכאה ב"רצועות התפילין". הבכי, הגשם ומי-האמבטיה, נפגשים בכל כך הרבה צמתים: אנו בוכים לגשם, מתפללים לגשם. האב בוכה באמבטיה, המשורר בוכה לאביו והכל נכרך לכאורה יחד ב"רצועות התפילין".

אנשים כמוך אינם יוצאים בחצי-הלילה לחפש נשים, החשכה בחוץ מרחיקה אותם ת"ק פרסאות מכל שאדם רואה בדמיונו. אנשים כמוך מקיצים מבעוד-יום אל שרידי חלום בו חלמת על אביך האהוב, המנוח, רזה יותר, חיוור יותר, כורע על המדרכה בצד ערמת חלומות שלא הספיק לממש בעודו חי, שולף בעצב מתוך הערמה חלום אחר חלום אחר חלום, קורעם לפיסות קטנות ומשליכם לכל רוח.

בקיץ הזה רכשתי לי הרגלים משונים, לבדוק במקרר את הגבינה אם החמיצה, לבדוק בסנדלים את צפרני-רגלי אם הן נקיות. איני רוצה שילכו חברי וירננו עלי בראש-חוצות, מספיק שאני הולך לבדי כל היום ומזמזם זכרונות כמו בוכנה.