זכרון לוובק/זאב ויצנברג – אחי.

1
וובק – השם שהכרתי מאז ינקותי,
השם שאבא מנחם ואמא פלה
השתמשו בו תדיר בפנייה אליך.
השם שהיה ספוג מבחינתי ניחוחות מסתוריים
משם, מארצכם הקודמת – פולין,
ארץ הדמים שהקיאה אותכם מתוכה.
עד כמה שזכרוני מגיע,
בשם זה פניתי אליך עד שהגעתי לבגרות.
קרוב לוודאי משום שחשתי בהכרה מעורפלת של ילד
שלא אקבל תשובה אם אקרא לך
בשמך העברי – זאב.

2
בבית הקברות,
כמטחווי-עין מן המקום
שבו אתה קבור ניתן לראות את קברו
של אבא שלנו מנחם ז"ל,
הקבר ששקדת לפקוד אותו מדי שנה בשנה,
מופת חי למסירות של בן המנציח את אביו.
בעיני רוחי אני יכול לראות את אבא
צופה בנו עכשו במבט דומע, לח,
המבט שאפיין אותו בשנותיו האחרונות
כל-אימת שהתרגש.

3
סוף סוף חזרת לזרועות אביך
שכה אהבת ואשר כה אהב אותך.
האבא שהושיט לך יד מחלצת מתוך התופת.
האבא שעל פי המסופר, לא זיהה בתחילה,
בין ההמונים שגורלם נחרץ במחנה ההשמדה אוושויץ,
בנער המרוט, הסחוף, המורעב, את בנו יוצא-חלציו.
אין ספק שהמציאות עולה על כל דמיון,
כמו גם תעצומות-הנפש של אבא היקר,
ששכל במלחמה הנוראה ההיא את אשתו הראשונה- אמך,
ושני בנים – אחיך (שמואל ונח הי"ד) והשכיל לברוא
מתוך האודים העשנים משפחה חדשה,
שני בנים חדשים – אחי דוד ואנוכי.

4
רק המלחמה הארורה ההיא
יכולה היתה ליצור הרכבים כה משונים
של אירועים ושל משפחות.
חבל שעם פטירתך, ירדה לקבר
והתפוגגה לצמיתות
כוונתי לשבת עמך באחד הימים
ולהאזין ואולי לתעד למען הדורות הבאים, בני ונכדי,
את תולדות המשפחה ואת שעבר עליך ועל אבא
באותם ימים נוראים.
5
האמת צריכה להיאמר,
לא היינו אחים במובן המקובל
של צמיחה משותפת וחוויות ילדות משותפות.
פער הגילים האדיר,
המסות המרות שעברת בילדותך,
יצרו לדאבוני משוכה כמעט בלתי עבירה.
אתבטא כאן במעט הומור ואומר כי בעת שנולדתי
כבר שימשתי "דוד" לנכדו הראשון של אבא,
שנולד שנה אחת טרם יציאתי
לאוויר העולם.

6
מהיבט מסויים היית למעשה תמיד,
עד לימיך האחרונים
אח במראית-עין של אב.
אח גדול, קשוב ואחראי, העומד נכון בכל שעה,
הן בשמחה והן בצער,
מבלי לחסוך זמן ומאמצים, להושיט יד תומכת לנו,
שני אחייך שנולדו לאבא מנחם ולאמא פלה –
אחי דוד שנולד כשאבא היה בן חמישים
ואני הקטן שנולדתי כשאבא היה בן חמישים וחמש.
בסתר-הלב חשנו תמיד בבטחון גמור,
בכל גיל שבו היינו, שבכל עת של צורך או צרה תעמוד לצידנו
כחומה בצורה.

7
האחריות שגילית כלפינו,
שהיתה קיימת עוד בימי חייו של אבא
שהעריך עד מאד את שכלך,
את תבונתך ואת עצותיך, הועצמה שבעתיים
אחרי פטירתו וקבורתו של אבא מנחם
שאני לדאבוני לא נכחתי בה,
כיוון שאני כחייל סדיר בחיל השיריון
מעט אחרי סיום מלחמת יום הכפורים, עקב העובדה
שמיקומי בסיני לא אותר ע"י רשויות צה"ל,
לא קיבלתי במועד את הודעת הפטירה.

8
למרות שהיית טרוד לא אחת
בטרדות שונות שלך עצמך ושל משפחתך הפרטית,
מצאת תמיד את הזמן לסייע, אם בעצה טובה
ואם באופנים אחרים.
כל אימת שבאת לסייע, אם בחייו של אבא
ואם אחרי פטירתו,
בלטו בעליל התכונות המבורכות שניחנת בהם
ואשר בעזרתן קרוב לוודאי הצלחת לצלוח
שבעה מדורי גיהנום ולהקים חיים חדשים לתפארת:
נחישות, אחריות, חתירה לשלמות,
תבונת כפיים, רוחב אופקים, כח רצון,
מאפיינים שמקצתם אני מוצא באחי דוד ובי,
אם כי לדאבוני לא באותה עוצמה.
9
עם השנים התחלת לדמות לאבא,
תווי הפנים, מלאות הגוף,
השחוק בעינים, חריפות המחשבה.
כמוהו, העמקת את שיבתך לדת ולמסורת,
התפללת עמו מדי שבת וחג בקביעות
ואחרי פטירתו, שכרת את כסאו בבית-הכנסת
"שונה הלכות" במרכז העיר רחובות –
בית-הכנסת בו עלינו אחי דוד ואני ואחרי-כן
בנך בכורך רוני ונכדך גל,
למצוות.

10
אנקדוטה לסיום,
באחד מהביקורים בבבית חולים "הרצפלד"
שערכנו אני ואחי דוד, מספר שבועות לפני פטירתך,
כששכבת במטתך משותק וכואב
ומטפלת רחומה שוהה לצידך,
זכינו לשעה של צלילות.
השיחה שהתפתחה נסבה על עברך המקצועי,
כתב ידך המדוייק וכישורך המילוליים המרשימים
בכתב ובעל פה.

11
אתה היית מעורב בשיחה מעת לעת
תוך שהינך מתנסח בעברית גבוהה מרשימה,
העברית שהשתמשת בה בחודשים האחרונים לחייך
ואשר הפליאה אוזן כל שומע.
לשאלת המטפלת מדוע לא טיפחת קריירה של יוצר,
השבת מתקשה בדיבור, אך עם זיק שובב בעינים, זיק של פעם:
"אם אני הייתי נעשה סופר או משורר
מה היה עושה אחי הצעיר, יהודה?".