שיא הרגש משורר

    הַיֶּרִי חָדַל. נְהִימַת מְכוֹנִיּוֹת רְחוֹקָה מִתְדַּפֶּקֶת מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם עַל הַשֶּׁקֶט הַשָּׁבִיר.   כְּמוֹ אַחֲרֵי קְרָב, אֲנִי אוֹסֵף אֶחָד לְאֶחָד אֶת שִׁבְרֵי חַיֵּינוּ,   מַשְׁכִּיב בַּסָּלוֹן אֶת הַמִּקְרִים הַקַּלִּים   וְשׁוֹלֵחַ לְתַחֲנַת הָאִסּוּף אֶת הַפְּצוּעִים קָשֶׁה.    

קְצָת לִפְנֵי תַּחֲנַת-הַכֹּחַ שֶׁל רדינג,  בּוֹאֲכָה הַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה, עָצַרְתִּי אֶת הָרֶכֶב וְיָרַדְתִּי לְהַשְׁתִּין.   בְּאַחַת מָצָאתִי עַצְמִי מֻקָּף גְּבָעוֹת עֲגֻלּוֹת-רְחָבוֹת שֶׁל שָׂדוֹת שְׁחֻמִּים מַמְתִּינִים לַזְּרִיעָה.   עֵצִים חֲשׂוּפִים מֵעַלְוָה דִּגְדְּגוּ גְּחוֹנָם שֶׁל שָׁמַיִם סְמִיכִים-בְּהִירִים.   נַחַל הירקון מְנֻמַּר רַצֵּי-כֶּסֶף חָמַק בִּדְמָמָה בְּסָמוּךְ. מַרְאֶה מַקְסִים.