שיא הרגש משורר

 לֹא זֹאת בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר, בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר דְּבָרִים אֲחֵרִים.   הַבֶּרֶז בְּכִיּוֹר הַמִּרְפֶּסֶת מְטַפְטֵף בְּנֶטֶף אִטִּי כְּבוֹחֵן אֶת סַבְלָנוּתִי.   הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, הֶעָבִים מֵעָלַי בְּהוּלִים דָּרוֹמָה.   לְפִי מַצַּב הָעִנְיָנִים אֲנִי קוֹבֵעַ שֶׁמָּחָר יִתְפַּתְּחוּ תְּנָאֵי שָׁרָב.    

  מִי שֶׁאָמַר שֶׁהָעֵינַיִם הֵם רְאִי-הַנֶּפֶשׁ, לֹא טָעָה בְּהַרְבֵּה.   הוּא טָעָה רַק בָּעִתּוּי, הוּא טָעָה רַק בְּרֶגַע הָאֲמִירָה.   הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁתַּצְלִיחַ לְבַטֵּא בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה מִשְׁפָּט כָּל כָּךְ טָעוּן:   "הַמִּסְפָּר הַצְּבָאִי שֶׁלִּי, דּוֹמֶה לַמִּסְפָּר הַכָּחֹל עַל אַמַּת-הַיָּד שֶׁל אָבִי".