לקרוא עיתון מול הרוח טל איפרגן, מול הרוח
התאריך הזה פוצע בזיכרונותיו. מי שסבור שזיכרונות נועדו אך ורק כדי להזכיר, טועה. לעתים הם כתחליף לפצע, שנפתח, שיש לטפל בו. הוא אינו מדמם כמו פעם, שכן הוא כבר נתפר, אבל הוא משרת את הגעגוע. תאריכים מסוימים זורקים אותנו אחורה, אל ה'איפה הייתי לפני שנה?', אל ה'איך הזמן עף', אל אושר זה או אחר שחלף או התעצם. ויש סיבה להרים לחיים: שנה אזרחית חדשה ומפוארת יותר מקודמתה, עומדת בפתח. צורחת: "עשו בי כרצונכם!" – ומי שלא רוצה? ומי שרוצה אך אינו חזק מספיק לשם כך? לעשות, לשנות, לרצות. מילים גדולות הלילה. התאריך הזה תמיד פוצע בזיכרונותיו. חלקם מדהימים, השאר עצובים מדי. מזכירים שמחה גואה, מולה אני בזה לדמעות שלא זולגות באמת. שיחה נשמעת. 'סקייפ'. אני קמה. מרימה לחיים עם יקיריי הרחוקים. הם בלבוש מינימלי, אני כבצל עטורת שכבות. דוד שלי שותה 'קילמס' (בירה ארגנטינאית מופלאה), דודה שלי מחבקת אותי במילים. מאחלת לי לא לקחת אנשים מיותרים ללב, ולהמשיך להיות טובה. השיחה מתנתקת, לעזאזל המרחק, ואמא נכנסת להתקלח כדי לשטוף ממנה את העצב. מוזר, היא כמעט לא מתקלחת בלילה. אני ניגשת למטבח, מבשלת משהו. מדהים איך הטוסטר אובן מקבל את הירקות כולם. יש לו כוח סיבולת לטוסטר, גם ב-180 מעלות. 'בום'. שמפניה נפתחת. הפקק פוגע בתקרה המטפטפת. אין כאן אור בדירה כבר למעלה מחודש, מאז התחיל החורף האומלל. החורף בוכה לסירוגין, ומייבש לי לסירוגין את החלומות. מנצח את השמש. מדי בוקר הם נפגשים על הספסל בשכונה, להורדת ידיים, והשמש נשברת לרוב. גם שמשות, מסתבר, נשברות. אין לי ויטמין D בגללה, ואני כועסת עליה ומבקשת אותה במידה זהה. אמא טועמת את מה שהכנתי. מוזר, היא כמעט לא אוהבת ירקות בתנור. היא מחבקת אותי בשיער רטוב, היא השתמשה במרכך שלי שוב, ואני סולחת. מחבקת כשם שהשנה שחלפה לימדה אותי לחבק. נושמת עמוק, משתדלת, ומרימה לחיים. לחיי שנה חדשה מלאת הצלחות, מלאת רצונות, חיבה וקירבה. שכל מה שאנו חולמים עליו בסתר יהפוך למציאות, ושכל הטוב ילטף את העור הסדוק שלנו, עד שיתרכך.