לקרוא עיתון מול הרוח טל איפרגן, מול הרוח
גשם זלעפות פוקד את אדמת טוסקנה. תחת שמיכת פוך, לראשונה בחיי, אני מוצאת עצמי צמאה לחורף, לטיפות מטר מבורכות ולבכי שמימי. רעמים וברק אחד, מזכירים לי את נפלאות החורף ההוא שעליו אין ברצוני לפרט. אני תוהה מה יביא לי עמו החורף הקרב, כשישמע שהשנה אני מצפה לו. שאינני חוששת עוד מהקור. שיש לי דברים רבים לכתוב עליהם, ושתחת שמיכות המילים מאז ומתמיד חשו בטוחות. מול מרחבים שופעים בטבע, מצאתי עצמי נושמת, עד שהגיע השיעול הטורדני הזה עמו אני נלחמת בלילות האחרונים. השיעול הגיע, לצד דברים בלתי נתפסים שקרו כאן, כמו הגיע לדרוש אותי להתעקש לנשום. לא לחינם נאמר שלמדים להעריך דבר-מה רק כאשר חומק הדבר מאתנו, ואיננו עוד בנמצא. אזי החלל גורם לנו לבקש את אשר היה בטרם האבדן, ולהבטיח הבטחות שנהיה טובים יותר אם רק נזכה בכך שהוא יחזור. הגשם נרגע לפרק חולף, ובשקט, אני שומעת את נשימתי המאומצת, העיקשת, המבקשת. געגועים תופסים אותי לא מוכנה להתגעגע, לריח סדינים, לחלקת אלוהים, קטנה ואחרת. מרגישה ויודעת שאל החלקה ההיא, אל החלקה שלי, אשוב עם מזוודה נוספת, לא יהיו בה גפנים כי אם מחשבות רבות. חוויות חיים מסוימות מותירות בנו חותמן.
שמש נעימה פוקדת את אדמתינו. אומנם חזו והבטיחו גשם, אבל הסתיו נעים כאן יחד עם בכי שמימי בלב.
החורף הקרוב יהיה טוב, בעיקר כי כאשר לא חוששים ממנו מגלים דרכים להתמודד איתו ולקבלו, על סך זיכרונותיו. וכן, להתעקש לנשום נשימה המבקשת שכל מה שתבקשי לו יהי.
גם החלקה שלך מתגעגעת ומוכנה לקבלך. גם עם המזוודה הנוספת של המחשבות, הלמידות והחוויות המשאירות חותמן. פינתך ממתינה לך בלי תנאי, עם רוח סתיו נעימה, וקרני שמש מלטפים.
יפה כתבת ענבל וטוב שכך וטוב שאת חוזרת עמוסה במחשבות וזיכרונות למקום בו אוהבים אותך
פיוטי ונוגע, למרות שאיני מודע, כך נראה, לכל מה שמסתתר בין השיטין.
"געגועים תופסים אותי לא מוכנה להתגעגע" -נפלא.
עפרה
יפה ורגיש
אים כמו שמי המולדת
כי יש בהם יותר שמיים טל יקרה
אהבתי. תודה.