על הרומן שלי, מאת עמיקם יסעור:

* "אודה כי הופתעתי כבר לאחר קריאה ראשונה של הרומן. חשתי, כי לפניי מפנה מעניין בכתיבתה של
המחברת. ההעזה והחשיפה ברומן זה עזים יותר מאשר בקובצי השירה הקודמים. חשתי, כי המחברת כתבה את הספר בדם ליבה, וכי יש כאן גם אופי וידויי למרות הניסיון ליצור דמות אחרת, רחוקה כביכול.
חשתי, כי הכאב הוא המניע את עלילת הספר.
רעייתי, שקראה ואהבה גם כן את הספר, הצביעה בשיחה עמי על הכתיבה הייחודית של המחברת, על שליטתה הנאה בשפה ועל טכניקת זרם התודעה." *

–

ט ל א י פ ר ג ן – ר ו מ ן ר א ש ו ן

הרומן הראשון של טל איפרגן, "לקרוא עיתון מול הרוח", הופיע לפני חודש וחצי, באמצע אוגוסט 2013 בהוצאת "עמדה". היום ראיתיו בספרייתנו בטרם קוטלג וכמובן שהחלטתי להשביע את סקרנותי ולקראו.
מקריאה שטחית אני יכול לציין כמה תכונות המאפיינות את הספר.
אמנה אותן עתה: 1. הוא כתוב מתוך כנות ואותנטיות רבה הנובעת מן הלב. 2. הכתיבה היא ריאליסטית. 3. ניכרת הנטייה לאיפוק ולא לפאתוס מלודרמטי, למרות שיש כאן חומרים למלודרמה. 4. תיאור הפרטים מגביר את האמינות של המסופר. 5. ניכר ברומן כוחה של הפרספקטיבה. 6. ניכר גם כוחם של ההיזכרות
והזיכרונות. 7. בולטת האמפתיה של המספרת כלפי יולי וכלפי סבתה. 8. הגיבורה מחפשת את עצמה. 8. מונולוגים, כמו מכתב שהיא שולחת בבקבוק, חושפים את רגשותיה ואת משאלותיה. 9. ניכרת הנטייה להרמוניה. גם המספרת, כפי שאני מכיר את אישיותה וגם הגיבורה חותרות להרמוניה עם הסביבה ולאו
דווקא לקונפליקטים. 10. ההתאוששות של הגיבורה ממצבים קשים היא ביטוי לאופטימיות של הרומן. 11. הגיבורה שרויה בהתמודדות מתמדת, אשר נכפית עליה מכורח הנסיבות. 12. למעשה ניתן להגדיר
את תיאור מסלול חייה ברומן כמין תיאור שגרתי כביכול של חיים בלתי שגרתיים. 13. דומה, כי בואנוס איירס היא גם מחוז געגועים של הגיבורה. קיים מתח מעניין בין האידיליות הזאת לבין המצב הקשה של סבתה. 14. למרות האופטימיות דומה, כי משוך גם חוט של עצבות על רבים מדפי הרומן. 15. חווית המשפחה הקרועה והיעדרויותיו התכופות של האב משפיעים רבות על תודעתה של הגיבורה. 16.זהו רומן המעמיד במרכזו גם את המשפחה וגם את היחיד. 17. פרקים שונים בספר מתארים באותנטיות את הווי
חייהם של הצעירים. 18. למרות נסיבות שונות ואופי מלא ענווה, כדברי המחברת בריאיון הטלוויזיוני, אין
לתאר את יולי כדמות סבילה ונפעלת. 19. תיאור הסבתא כדמות חמימה אופיינית לספרי ילדים רבים וגם לספרים על התבגרות שנכתבו למבוגרים. גם תיאור מחלתה של הסבתא איננו מעיב על היותה דמות חמימה. 20. למרות שאינו רחב יריעה, ניתן לומר כי זהו רומן של חניכה והתבגרות. 21. לסיכום דומני, כי יש כאן עליית מדרגה אמנותית של המחברת לאחר שלושת ספרי שיריה.
כמה אפיונים של האב ברומן: טיפוס בעייתי. 2. נעדר ונוכח גם יחד. 3. תוקפני. 4. מרוחק. 5. נוקשה. 6. על פי מעשיו. 7. על פי הערותיו. 8. סלידת משפחתו הקרובה ממנו. 9. יכולתו להשבית
שמחות. 9. מעסיק את תודעתה של יולי.
כמה אפיונים של יולי ברומן: 1. על פי מעשיה. 2. על פי דיבוריה. 3. שאיפותיה. 4. תגובותיה למצבים קשים ויכולתה להתמודד. 5. כושר ספיגתה. 6. כושר התאוששותה. 7. אופטימיותה ונטייתה להרמוניה. 8. יחסיה עם האב. 9. יחסיה עם האם. 10. יחסיה עם סבתה. 11. יחסה אל תמי. 12. יחס הגברים
אליה. 13. במעגל מקום העבודה. 14. תהליך התפתחותה.

אודה כי הופתעתי כבר לאחר קריאה ראשונה של הרומן. חשתי, כי לפניי מפנה מעניין בכתיבתה של המחברת. ההעזה והחשיפה ברומן זה עזים יותר מאשר בקובצי השירה הקודמים. חשתי, כי המחברת
כתבה את הספר בדם ליבה, וכי יש כאן גם אופי וידויי למרות הניסיון ליצור דמות אחרת, רחוקה כביכול.
חשתי, כי הכאב הוא המניע את עלילת הספר.
רעייתי, שקראה ואהבה גם כן את הספר, הצביעה בשיחה עמי על הכתיבה הייחודית של המחברת, על שליטתה הנאה בשפה ועל טכניקת זרם התודעה.
יולי ניצבת במרכזו של הרומן. היא מוצגת על רקע משפחתה הקרועה. האקספוזיציה מראה אותה בצלו של האב. נוכחותו היא דומיננטית. תכונתו הבולטת כבר בראשית הרומן היא כעסנותו, חוסר התחשבותו ביולי הקטנה, אשר נולדה בסתיו. כבר האקספוזיציה מבליטה את המשפחה הקרועה. את הריחוק האנושי, אשר הופך גם להיות ריחוק גיאוגרפי. בואנוס איירס היא עיר המקלט הזמני. בפרק הראשון בולט היסוד התיאורי והמיעוט במילים או בדיאלוגים. מושם כאן דגש על האווירה במשפחה. בפרק זה חשוב גם תיאור קיומו של האב בתוך תודעתה של יולי. תיאור תמציתי המלווה תקופה של שנים. כבר מסיומו של הפרק הראשון מצטייר עתיד קודר. הפרק השני מתאר נוף של ילדות. עיקרו הוא הזיכרונות. בו אנו גם מתוודעים אל דמותה של סבתא דינה בארגנטינה. בפרק השלישי כבר נפרשים פרטים שונים מחייה של הסבתא, יחסיה עם נכדתה וגורלה. בפרק הרביעי עוד על הסבתא, משהו על מקום העבודה וחוויה בשהות בפאב. בפרק הבא בעיית ההשמנה של יולי והתמודדותה עמה. תחושת המצוקה והמאבק כדי להחלים ממשא הבעיות. בפרק הבא מתוודעים הקוראים לתמי שהיא גם מטפלת וגם חברה. בפרקים הבאים חוזרת ושבה דמותו של האב, התופסת מקום נרחב הרבה יותר מזה של האם בשל
הבעייתיות הרבה ביחסי אב-בת ובשל החותם העמוק שהוא משביע עליה. חלק גדול יותר תופסים יחסיה עם גברים שונים בחפשה את הגבר האחד, ובמאבקה על זכותה להיות מאושרת. כאן, בפרקים אלה,
מושם דגש על התקשורת הבין- אישית בין הדמויות השונות. לצד ההווה, שיש בו ארעיות וחיפושים יש גם כמה פלשבקים אל העבר.
מופיע כאן גם נושא הכתיבה. קשה להגדיר ולומר מה מקומו של נושא זה. דומני כי מדובר על הכתיבה כהתמודדות, אך גם על הכתיבה כייעוד. מעניין שם הפרק "כולם רוצים לכתוב ספר".
הפרק "אני ויולי" הוא ניסיון להשקיף מהצד על דמותה של הגיבורה. הספר מסתיים באפילוג, אשר מעניק לדברים את הפרספקטיבה הראויה. הרומן מציג לפנינו בעיקר שתי דמויות: יולי ואביה. אך הבנתנו אותן לא תהא שלמה ללא היכרות גם עם דמויות אחרות.

* מאת עמיקם יסעור, כל הזכויות שמורות .ספטמבר-אוקטובר 2013 *