תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
לפני שנים התארח בבית הורי בחור הולנדי צעיר שפגשנו זמן לא רב קודם במעבורת מיוון לחיפה. הורי התיידדו אתו באנייה וכששב לביקור בארץ התאכסן בביתנו. הייתי עסוקה אז בענייני התבגרות אבל אני זוכרת שהיה משהו נעים ומביך גם יחד בנוכחותו. היה בו חידוש צעיר ומרענן לצד מבט של זר שרואה אותנו בחולשותינו.
נזכרתי בו, באורח ההולנדי, כשקראתי בספר הביכורים היפה של אביגיל גרץ "בת של רב" (הוצאת אבן-חושן). גם אל ביתה של הגיבורה, אלישבע, השוקדת על הבגרויות, נכנסת יום אחד אורחת – איימי – מתמקמת באחד מחדרי הבית, מקפידה על דלת חדרה סגורה אך באורח פלא פותחת דלתות אחרות, לשאלות עבר ואמונה, התבגרות והורות, משפחה ואהבה.
בהעדרה של אם המשפחה נרקמים במהרה יחסים מיוחדים בין האורחת לאלישבע, הבת הצעירה והיחידה שעדיין גרה בבית, בית אנגלוסקסי בעיירה דרומית שאב המשפחה הוא רב הקהילה הקונסרבטיבית ואם המשפחה מרבה בנסיעות ודמותה מטושטשת.
אלישבע היא בעיני עצמה הבת הסוררת, המנסה למרוד ברוח היהודית השורה על הבית אך למרות רצונה זו מחלחלת גם אליה והיא חלק גם ממי שהיא. זהו בעיניי אולי הקסם המופלא ביותר בספר הזה שבחלקים גדולים בו היתה לי תחושה שאני יושבת בבית מדרש סמוך לשולחן חכמים (או חכמות) ולאן שפונים הסיפור והעלילה מלווה אותנו מדרש, פסוק מקראי דברי חכמים. רבים מהמדרשים שמה גרץ בפיה של אותה אורחת מסתורית שסימן שאלה לגביה מרחף כל העת מעל הספר, סימן שאלה שהולך ומתרחב עד לגילוי שהוא גם רגע התבגרות מטלטל, מרגש ומורכב.
סימני השאלה המרחפים גם מעל דמותה של האם הנוכחת-נעדרת ודמות אמה, הסבתא, החושפת טפח ומסתירה טפחיים, יחסיה של אלישבע כמתבגרת עם בני גילה, החששות והציפיות המלווים את גיל ההתבגרות, עושים את הספר מורכב וסקרן לכל אורכו.
דווקא איימי, שבעצם שמה ממלאת את חלל האם הנעדרת, יוצרת באמצעות המדרש חוט הקושר בין אלישבע לביתה אך גם חושפת את חולשותיו ומהווה חוליה משמעותית בתהליך ההתבגרות של הגיבורה.
"בת של רב" מאת אביגיל גרץ הוצאת 'אבן חושן' (319עמ')
ספר חכם ומעניין.
מומלץ בחום.
כתבת יפה רקפת ועוררת בי סקרנות אני שמחה שיש מקום לארון הספרים היהודי ולמדרש בספרות העכשווית זה מעודד שבוע טוב רקפת היקרה
תודה על ההמלצה רקפת, בהחלט עלילה מיוחדת
אבל דווקא סיפור הפתיחה שלך משך את ליבי !
שבוע טוב
תודה חנה וריקי
הספר מעניין מאד לא רק מטעם העלילה הקולחת אלא גם בדרך הסיפור.
הזכיר לי במובנים מסוימים את כתיבתו של מורי ורבי חיים באר.
נכון. מסכימה עם ריקי
גם אני אהבתי את ההקדמה, כי בעלי אכן הולנדי, והתחושה חפפה.
תודה אביטל
נראה לי שאת מאד תהני מהספר