תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
השנה הייתה לי הזכות להשתתף בטקס הענקת חסידי אומות עולם למשפחה שהצילה את אבי.
בנובמבר נסענו הורי אחותי ואני להשתתף בטקס באמסטרדם, עיר מולדתו של אבי.
התהליך להכרה במציל כחסיד אומות עולם הוא ארוך ומעט מייגע אבל לא רק התהליך הבירוקרטי ארוך, התהליכים הנפשיים שעובר מי שניצל בזכות אומץ ליבם של אחרים גם הוא ארוך, בעיקר אם נותר יתום בעולם.
ההזדמנות להוקיר תודה היא זכות גם אחרי ששים ושבעים שנה.
ההזדמנות להוקיר תודה היא זכות גם אחרי ששים ושבעים שנה.
אני מודה לכם שוב תאודור ומריה קופמן, שזכרכם הוא ברכה, על שהיתם אמיצים באופן שלא יתואר והצלתם את אבי.
אני כאן גם בזכותכם.
אני כאן גם בזכותכם.
תודה!
.jpg)
בנם של תאו ומריה קופמן עם תעודת חסידי אומות העולם בידו.
אגב, גם הוריה של אישתו הם חסידי אומות עולם.
ראש עיריית אמסטרדם נואם בטקס
מי שהציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו
שמונה מילים בסך הכול
ומעט מילותייך רקפת ברוח זו
מרגש ביותר
נוגע. קרוב… קרוב.
הכתוב והתמונות.
אני הייתי קורא להם : אמיצי אומות עולם.
כי תמיד זה היה כרוך בסיכון חיים. ולא פעם פעם מי שהציל, לא ניצל.
מרגש!!!
טיפה של אור בעולם האכזר שלנו.
מרגש מאוד רקפת אכן חסידים אמיתיים
תודה שהבאת יקירה
מאד מאד מרגש רקפת !
תיאודור ומריה קופמן אזכור את השמות
כל סיפור כזה הוא סיפור כל כך אופטימי בבור השנאה
תודה ששיתפת רקפת יקרה
את נוגעת כאן בנושא כה עדין ותמוה, של אנשים שסיכנו חיים כדי להציל אחרים, בניגוד לחוקי האבולוציה. אנשים אלה מזכירים לנו שוב כי מותר האדם.
תודה גדולה שהבאת, כל סיפור על חסיד אומות עולם, מעבר לכך שהוא מרגש אותי עמוקות, יש לו חשיבות עצומה בתפיסתנו את העולם, שיש בו מלבד רוע מוחלט, גם טהור ללא שום רצון לתמורה ואנו "ניצולי" השואה צריכים לפעול בדרך הטובה כלפי הסובבים אותנו.
תודה רבה ענת גליה חנה שמעון ריקי נעמה ואביחי. ביקורכם חימם את לבי ותגובותיכם גם כן.
אולי בהזדמנות ארחיב מעט.
לימים טובים
אמן
מסקרן ביותר, מחכה להרחבה 🙂